רִחוּשׁ

*, ש"ז, — א) כמו רחישה, רחוש שפתים, תנועה מהירה של השפתים: ולמה נברא העולם הזה בה"א, לומר לך מה ה"א כשאדם מוציאה מתוך פיו אין בה לא ריחוש שפתים ולא חריצת לשון, כך בלא עמל ובלא יגיעה ברא אותה (מדרש תהלים סב א). — ב) כלי שהוא או חלק ממנו עשוי בצורת נחש רוחש: הרחוש העשוי כמין הדרקון אסור ושהדרקון תלוי בו נוטלו ומשליכו והשאר הרי זה מותר (תוספת' ע"ז ה ב). הרחוש שנפרץ ושנוטל עוקצו טהור, נשתיירו בו אונקלאות מכאן ומכאן טמא (שם כלים ב"מ א ט). המוצא כלים וכו' ותני כן וכו' המוציא דרקון עשוי כמין רחוש אסור, רחוש ועליו דרקון נוט' את הרחוש ומשליך את הדרקון, שמואל אמר כוס בסוס לדרקון אסור ודרקון בסוס לכוס מותר (ירוש' ע"ז ג ג). — ובסהמ"א, גם במשמ' רחישת שרצים: רחש, לשון נענוע, וכן כל לשון שירוץ וריחוש (רש"י, תהל' מה ב). דלשון שרץ דבר שהוא נד בארץ ואינו נראה אלא ע"י שירוצו וריחוש מפני קוטנו (הוא, עירוב' כח., ד"ה צרעה) שורץ לשון פרו וישרצו הוא, ולא לשון ריחוש וניענוע (הוא, חול' קכז., ד"ה או).

חיפוש במילון:
ערכים קשורים