פ"ע, רָחֲקָה, רָחֲקוּ, רָחָקוּ, רְחֹק, רַחֲקִי, רַחֲקוּ, תִּרְְחַק, תִּרְחָק, יִרְחַק1, תִּרְחַק, תִּרְחָק, יִרְחֲקוּ, — רָחַק ממקום אחר, אדם ממקום, מדבר או מאדם אחר, רָחַק מעליו, היה רָחוֹק, נעשה רחוק, אינו קָרוֹב או אינו קָרֵב אליו, fern sein, sich entfernen; être loin, s'eloigner; to be remote, move away:  כי יִרְחַק ממך המקום אשר יבחר יי' אלהיך לשום שמו שם וכו' ואכלת בשעריך דבר' יב כא.  וכי ירבה ממך הדרך כי לא תוכל שאתו כי יִרְחַק ממך המקום אשר יבחר יי' אלהיך וכו' שם יד כד.  כי עתה תצרי מיושב וְרָחֲקוּ מבלעיך ישע' מט יט.  כִּרְחֹק מזרח ממערב הרחיק ממנו את פשעינו תהל' קג יב.  כל אחי רש שנאהו אף כי מרעהו רָחֲקוּ ממנו משלי יט ז.  צנים ופחים בדרך עקש שומר נפשו יִרְחַק מהם שם כב ה.  תעבוני רָחֲקוּ מני ומפני לא חשכו רק איו' ל י.  כי רָחַק ממני מנחם משיב נפשי איכ' א יו. —  ובהשאלה רחק האדם מאלהים, מעליו, עזב אותו, לא הלך בדרכיו:  מה מצאו אבתיכם בי עול כי רָחֲקוּ מעלי וילכו אחרי ההבל ויהבלו ירמ' ב ה.  אשר אמרו להם ישבי ירושלם רַחֲקוּ מעל יי' יחזק' יא יה.  כי אם הלוים אשר רָחֲקוּ מעלי בתעות ישראל אשר תעו מעלי אחרי גלוליהם ונשאו עונם שם מד י. —  ורָחַק האדם מתורת האל:  קרבו רדפי זמה מתורתך רָחָקוּ תהל' קיט קנ. —  ורחק האל מן האדם המתפלל אליו, ואף בקצור, רחק האל: אל תִּרְחַק ממני כי צרה קרובה כי אין עוזר שם כב יב.  ואתה יי' אל תִּרְחָק אילותי לעזרתי חושה שם שם כ.  ראיתה יי' אל תחרש אסני אל תִּרְְחַק ממני שם לה כב.  אל תעזבני יי' אלהי אל תִּרְחַק ממני שם לח כב.  אלהים אל תִּרְחַק ממני שם עא יב. —  ורָחַק האדם ממעשה זה או זה, מעשות דבר, אינו בא לעשותו:  מדבר שקר תִּרְחָק שמות כג ז.  עת לחבק ועת לִרְחֹק מחבק קהל' ג ה. —  ורחק העם מעֹשק, שלא יגע העשק אליו:  רַחֲקִי מעשק כי לא תיראי וממחתה כי לא תקרב אליך ישע' נד יד. —  ורחקה ישועה מאדם וכדו', לא תבוא אליו:  נקוה למשפט ואין לישועה רָחֲקָה ממנו שם יט יא.  ויאהב קללה ותבואהו ולא חפץ בברכה וַתִּרְחַק ממנו תהל' קט יז. —  ורָחַק דבר מאדם, במשמ' לא היה מובן לו:  הן לא בידם טובם עצת רשעים רָחֲקָה1 מני איו' כא יו. —  ורחק היום או רחק דבר בזמן, לא יבוא בקרוב:  קרבתי צדקתי לא תִרְחָק ותשועתי לא תאחר ישע' מו יג.  יום לבנות גדריך יום ההוא יִרחַק-חֹק2 מיכ' ז יא. —  ובתו"מ:  הרבה פרשיות סמוכות זו לזו ורחוקות זו מזו כרחוק מזרח ממערב3 רבי, ספרי במד' קלא. —  ובינ' *רוֹחַק:  מי שרוחק4 מן הקב"ה שלא לעשות תשובה אבד מן העולם (ילמדנו בהעלותך, מובא בערוך ערך רחק).  הנכנס לבורסקי למשרה ולכובסים חולץ את תפליו ורוחק ארבע אמות מסכת תפלין, ז' מסכ' קטנות, קירכהים, 20. —  ואמר הפיטן:  קראנוך ה' אלהינו, רחקת ממנו בעונינו אשמנו מכל עם, סליח'.  כי שובח בנשים ידי מרובה ליבדוק, ייוודע לה מחבק לירחוק ינאי, ואשה כי תאוחר, קרוב' ויקר', זולאי, קנז.  רחקו מגבול האדום עד מי זה בא מאדום יבוא בלבוש אדום הוא, אחוז, קרוב' דבר' שם, רלא.  למה במרחק תעמד דר שחק, דודי רחק ורודי דחק ר"י הלוי, יונה נשאתה, גאלה לשבת לפני שבוע'.  רחקו במעלי, ימי פדות וחופש רחקו מעלי, רשות לנשמת, אגרות שד"ל, 492. —  ואמר המשורר:  רחק מאיש אשר יעכור שארו ודבת אוהבו יוציא בשפה ר"ש הנגיד, בן משלי, אברמסון, 305.  רחק מריב ואליו אל תמהר וסורה ממקום פחים ורשת שם שם.  רחק מעצת מהיר להשיב למען כי נכוחה במועצה אשר חמצה כשאור שם שם, 309.  רחק מאחי לצון אשר כל פעולתו לחלל בכל כחו לרעיו ולזבח שם שם, 310.

—  פִע', רִחַק, רִחַקְתָּ, יְרַחֲקוּ, —  רחק דבר או אדם, עשה שירחק, שיהיה רחוק:  וְרִחַק יי' את האדם ורבה העזובה בקרב הארץ ישע' ו יב.  יספת לגוי יי' יספת לגוי נכבדת רִחַקְתָּ כל קצוי ארץ1 שם כו יה.  יען כי נגש העם הזה בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רִחַק ממני ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלמדה שם כט יג.  עתה יְרַחֲקוּ את זנותם ופגרי מלכיהם ממני יחזק' מג ט. —  ובתו"מ אף במשמ' פָּסַל:  מעשיך יקרבוך ומעשיך ירחקוך עקביה בן מהללאל, עדי' ה ז.  א"ר יהושע מקובל אני מרבן יוחנן בן זכאי וכו' שאין אליהו בא לטמא ולטהר לרחק ולקרב אלא לרחק המקורבין בזרוע ולקרב המרוחקין בזרוע, משפחת בית צריפה היתה בעבר הירדן וריחקה בן ציון בזרוע, ועוד אחרת היתה שם וקרבה בן ציון בזרוע, כגון אלו אליהו בא לטמא ולטהר לרחק ולקרב, ר' יהודה אומר לקרב אבל לא לרחק, ר"ש אומר להשוות המחלוקת, וחכמים אומרים לא לרחק ולא לקרב אלא לעשות שלום בעולם שם ח ז.  העיד ר' יוסי הכהן ור' זכריה בן הקצב על בת ישראל שהורהנה באשקלון וריחקוה בני משפחתה וכו' כתוב' כו:.  הניח הקב"ה פתחון פה לאומות העולם לעתיד לבא לומר שאתה רחקתנו ולא נתת לנו כמו שנתת לישראל תנחו' בובר, בלק א.  ראה דוד בגבעונים שאין בהם אחת מאלה, עמד ורחקם וכו' ואף עזרא רחקם וכו' ואף הקב"ה מרחקן לעתיד לבא מדר' תהל' א, בובר, ה:. —  ובמשמ' העקרית:  ומכשרתו (את כל העוסק בתורה) להיות צדיק וחסיד וישר ונאמן ומרחקתו1 מן החטא ומקרבתו לידי זכות ר' מאיר, אבו' ו א.  ורחקני2 מאדם רע ומחבר רע ודבקני ביצר הטוב ובחבר טוב ברכ' ס:.  אני אמרתי והיה בעברכם את הירדן תקימו ואתה רחקתם ששים מיל ר' שילא, סנה' מד.. —  *ורִחֵק אדם את עצמו, ובקצור רִחֵק במשמ' רחק את עצמו:  הם (בני לוי) נשתתפו לי אף אני אשתתף להם למנותם בעצמי ובכבודי אבל הבכורות הם ריחקו עצמן מן הקב"ה והם הקריבו לפני העגל לכן ריחק הקב"ה מן מניינם מד"ר במד' ד. —  *ורִחֵק מעשיו, נגיחותיו, ראיותיו וכו' עשה אותם לעתים רחוקות זו מזו:  אמר ר' מאיר ריחק (השור) נגיחותיו חייב קירב נגיחותיו לא כל שכן, אמרו ליה זיבה תוכיח שריחקה ראיותיה טמאה קירבה ראיותיה טהורה ב"ק כג:-כד.. —  *ורִחֵק את הקץ, אמר או רצה שהקץ יהיה רחוק:  שהשביע הקב"ה את ישראל וכו' שלא יגלו את הקץ ושלא ירחקו את הקץ3 כתוב' קיא..  כי הנה רחקיך יאבדו, זה בלעם וחבריו שרחקו את הקץ ואבדו מן העולם, אבל נביאי ישראל הטבת להם שקרבו את הקץ ילק"ש תהל' תתט. —  *ורִחֵק, כמו הִרְחִיק מן העברה, עשה סְיָג לאִסּוּר חמור, אסר בהנאה:  (העושה אספלנית) מערלה צריכה, עשה לרחקו כתיב, לא תעשה לאכלו כתיב, לא תעשה לרחקו לא כתיב4 ירוש' פסח' ב א. —  ובסהמ"א:  פרעהו אל תעבר בו, רחקהו רש"י, שמות ה ד.  אליעזר בני, לנדותך באתי ולרחקך מירושתי ספר המעשיות, גסטר, 122. —  ואמר הפיטן: קיניינו (של דל) אל תקח במשך, רחק ממך תרבי ונשך ינאי, ממורא כל, קרוב' ויקרא, זולאי, קעא.  לא ריחקתם כרעתם, לא קילעתם כקשייתם הוא, לא תיעבתם, קרוב' במד' שם, ריז. —  ואמר המשורר:  ולכן שקוד ודרוש היותך אחי חכמה ורחק שמך משם אחי ריק וסכלות אַו ר"ש הנגיד, חכם לב, בן משלי, אברמסון, 162.  ככה רחקתני עיני מקרב לה ראב"ע, צורה החיתני, כהנא א, 50.  הוא הכאב כי רחקוך שנאי שלום ולא תלך לאור זרחנו משלם דאפיאירה, עבים רכובו, ידיעות מכון שוקן ד, כו.

—  הִפע', הִרְחִיק, הִרְחַקְתָּ, הִרְחַקְתִּים, הִרְחִיקוּ, הַרְחֵק, הַרְחִיקָם, הַרְחֵק, הַרְחַק, הַרְחִיקֵהוּ, אַרְחִיק, תַּרְחִיק, יַרְחִיקֶנָּה, תַּרְחִיקוּ, —  א) הִרְחִיק אדם או דבר, עשה שיִּרְחַק, שיהיה רחוק, entfernen; remover; to remove:  כי שקר הם נבאים לכם למען הַרְחִיק אתכם מעל אדמתכם והדחתי אתכם ואבדתם ירמ' כז י.  כי הִרְחַקְתִּים בגוים וכי הפיצותים בארצות יחזק' יא יו.  ואת הצפוני אַרְחִיק מעליכם והדחתיו אל ארץ ציה ושממה יוא' ב כ.  ובני יהודה ובני ירושלם מכרתם לבני היונים למען הַרְחִיקָם מעל גבולם שם ד ו.  הִרְחַקְתָּ מידעי ממני שתני תועבות למו תהל' פח ט.  הִרְחַקְתָּ ממני אהב ורע מידעי מחשך שם שם יט.  כרחק מזרח ממערב הִרְחִיק ממנו את פשעינו שם קג יב.  הסר ממך עקשות פה ולזות שפתים הַרְחֵק ממך משלי לד כה.  הַרְחֵק מעליה דרכך ואל תקרב אל פתח ביתה שם ה ח.  אולת קשורה בלב נער שבת מוסר יַרְחִיקֶנָּה ממנו שם כב יה.  שוא ודבר כזב הַרְחֵק ממני שם ל ח.  אם און בידך הַרְחִיקֵהוּ ואל תשכן באהליך עולה איו' יא יד.  כפך מעלי הַרְחַק ואימתך אל תבעתני שם יג כא.  אחי מעלי הִרְחִיק וידעי אך זרו ממני שם יט יג.  אם תשוב עד שדי תבנה תַּרְחִיק עולה מאהליך שם כב כג. —  ב) ובצרוף עם פעל ההליכה, הִרְחִיק ללכת וכדו', הלך למרחוק; weit gehen; aller loin; to go far:  אנכי אשלח אתכם וזבחתם ליי' אלהיכם במדבר רק הַרְחֵק לא תַרְחִיקוּ ללכת שמות ח כד.  הנה אַרְחִיק נדד אלין במדבר סלה תהל' נה ח. —  ובקצור לשון אף הִרְחִיק לבד במשמ' זו: הם יצאו את העיר לא הִרְחִיקוּ בראש' מד ד.  ראו אתם ארבים לעיר מאחרי העיר אל תָּרְחִיקוּ מן העיר מאד יהוש' ח ד.  המה הִרְחִיקוּ מבית מיכה וכו' שפט' יח כב. —  ומכאן1 הַרְחֵק במשמ' תה"פ, לְמֵרָחוֹק, weit; loin; far:  ותלך ותשב לה מנגד הַרְחֵק כמטחוי קשת בראש' כא יו.  ומשה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה הַרְחֵק מן המחנה וקרא לו אהל מועד שמות לג ז.  ויעמדו המים הירדים מלמעלה קמו נד אחד הַרְחֵק מאד באדם העיר יהוש' ג יו. —  ובתו"מ:  מותר להרחיק (את הפסים) כל שהוא ובלבד שירבה בפסים עירוב' ב ב.  הרחיק את הסכוך מן הדפנות שלשה טפחים פסולה ר' יוסי, סוכ' ה ט.  לא יחפור אדם בור סמוך לבורו של חבירו וכו' אלא אם כן הרחיק מכותל חבירו ג' טפחים וסד בסיד, מרחיקין את הגפת ואת הזבל וכו' מכותלו של חבירו ג' טפחים וכו' ומרחיקין את הרחים שלשה מן השכב שהן ד' מן הרכב ב"ב ב א.  מי שהיה כותלו סמוך לכותל חבירו לא יסמוך לו כותל אחר אלא אם כן הרחיק ממנו ארבע אמות שם שם ד.  מרחיקין את השובך מן העיר חמשים אמה שם שם ה.  והיה לכם לזרא, שתהו מרחיקים אותו יותר ממה שהייתם מקרבים אותו ספרי במד' צד.  אמר (יהושע על הגבעונים) אני לא מרחיקן ולא מקרבן ירוש' סנה' ו ט.   גדולה לגימה שהרחיקה שתי משפחות מישראל ר' יוחנן בשם ר' יוסי בן קסמא, בבלי שם קג:.  (לגימה) מרחקת את הקרובים ומקרבת את הרחוקים ומעלמת עינים מן הרשעים ומשרה שכינה על נביאי הבעל ר' יוחנן, שם שם.  אדם יש לו אוהב, כל זמן שהוא מבקש ממנו צרכיו ושאילותיו הוא שונאו מרחיקו ר' זעירא, מדר' תהל' ד, בובר, כא:. —  *והרחיק את האדם מן הָעֲבֵרָה:  כל מה שאמרו חכמים עד חצות מצותן עד שיעלה עמוד השחר וכו' אם כן למה אמרו חכמים עד חצות, כדי להרחיק את האדם מן העבירה ברכ' א א. —  ג) *הִרְחִיק במשמ' הרחיק את עצמו, הִתְרַחֵק:  הרחק משכן רע ואל תתחבר לרשע נתאי הארבלי, אבו' א ז.  וכמה ירחיק מהם (ממים רעים בשעת קריאת שמע) ומן הצואה, ארבע אמות ברכ' ג ה.  עד כמה ירחיקו ויהיו טהורין, עד כדי שיהא רואן טהר' י ב.  מרחיקין מגללי בהמה ארבע אמות ר' יוסי בר חנינא, ירוש' ברכ' ג ה.  הרחק מן הכעור ומן הדומה לו חול' מד:. —  ובסהמ"א:  תפריעו את העם ממעשיו, תבדילו ותרחיקו אותם ממלאכתם רש"י, שמות ה ד.  חבורה אחת מעוברי דרכים לנה אצל כותל אחד וכו' וקם (אחד מהם) וכו' וכשהרחיק מחבריו נפל הכותל עליהם ר"י א"ת, חו"ה, הבחינה ה.  וכבר הקדמתי לך בתחלת רפואתי שתשתדלי בכל יכלתך להרחיק המדה הזאת ממך וכו', אם היית מרחקת ממך המחשבה הזאת היתה עבודתך בכונה שלמה שם, עבוד' האלה' ו.  שאם לא כן תהיה תורת משה מרחקת את האדם מהשגת השלמות ר"י אלבו, עקרים א כג. —  ואמר הפיטן:  אל תרחיק ממני אלהי תנחומיך אל תרחיק, סדור רע"ג ב, ה. —  ואמר המשורר:  בעת תרצה להרחיק איש ותבוש לדבר לו, רחק מני בזהו ר"ש הנגיד, בעת תרצה, בן משלי, אברמסון, 54.  וצוה אל להרחיק הקצוות לבל יקטיר דבש לו או שאורים לוי בן אברהם, בתי הנפש והלחשים א, ידיעות מכון שוקן ה, כז.  מרחיקים כל מיני סחורה אף דבר דבר אסורה בשבת אליו מי הקשה, שירי תימן, 222. —  ובמשמ' הבדיל, הרחיק מלה ממלה אחרת, עשׂה בה שינוי כדי להבדיל בינה לאחרת:  יי' יתן אֹמֶר, הטעם מלעיל תחת האל"ף והמ"ם פתח קטן, הרחיקו מן אֹמֵר עצתי תקום אשר הטעם תחת המ"ם תשו' תלמידי מנחם, 54.  חותָם שופָר גורָל, כל אלה קמוצים ומלרע להרחיקם מתֹּאַר קֹדֶשׁ וכו' שם שם. —  °ובפילוסופיה, הרְחִיק דבר, ראה אותו כרחוק מן האמת, שלל את מציאותו ואפשרותו:  וכל אחד מהם מקיים מה שהרחיק בעל דינו ר"י א"ת, או"ד, הקד'.  אך הסברא מרחקת רוב הדברים האלה הוא, כוזרי, א ה.  אנחנו מקיימין האחדות לאלהים ית' וכו' ונרחיק הגשמות בכלל שם שם.  מי שרוצין ליישר  אותו בדבר האלהים ולברר אצלו כי האלהים מדבר עם בשר ודם והוא מרחיק זה, צריך לברר אצלו דברים מפורסמים שאין מדחה להם שם שם ו.  ומי שקורא אלה שמתקנים החומר בחמום ובקרור טבע לא יזיק כשמרחיק מהם החכמה, כאשר ירחיק מהאיש והאשה יצירת הולד בהתחברם, אך מהם עוזרים לחומר המקבל צורת האדם מאת המצייר החכם שם שם עז.  ולא יוכל כופר לכפור ולא דוחה לדחות מה שלא ירחיק השכל ולא הרגש עולם קטן, הוצ' הורויץ, 11.  והלך בדעות ההם כנגד טבע הנמצא והרחיק המורגש ר"ש א"ת, מו"נ א נא.  כי כל מה שמחייב גשמות ראוי בהכרח להרחיקו ממנו שם שם נה.  ואף על פי שידעתי שירחקוהו רב שומעיו ורואיו  מפני שהרגילו זולתו מעודם, לא אמנע מלומר אותו הוא, יקוו המים, 136. אני מרחיק שיחס דוד ע"ה בדבריו על ספור מעשה בראשית השם יתברך לרוכב עבים שם, 140.  אמנם נרחיקהו ולא יתאמת המאמר בו כלל הוא שיתחדש בטפה מהחום חללים ונקבים וכו' אמו"ר לראב"ד, א ו, 22. —  ואמר המשורר:  ובמסבו אני מרחיק מסבה כמתבדד בתמהון לב ומשמים משלם דאפיאירה, ביום סגריר, ידיעות מכון שוקן ד, נא.

—  פֻע', בינ' *מְרֻחָק, —  מרֻחק מאדם או מדבר, שהתרחק ממנו ואין לו קשר אליו, נמצא ברחוק מקום ממנו:  האומר לחבירו מודרני ממך מופרשני ממך מורחקני ממך וכו' אסור נדר' א א.  שאין אליהו הנביא בא אלא לרחק המקורבים בזרוע ולקרב המרוחקים בזרוע עדי' ח ז.  ומה ארון ה' שלא היה מרוחק אלא שנים עשר מיל אמרה תורה והיה כל מבקש ה' יצא אל אהל מועד, תלמידי חכמים שהולכים מעיר לעיר וכו' עאכו"כ ר' יהודה, ברכ' סג:. —  ובסהמ"א:  מה לך להיות מרוחק מתורת אלהים פדר"א טו.  עדים1 שהיו מרוחקין מן הכתב שתי שיטין פסול רמב"ם, מלוה ולוה כז ד.  ומה מרוחק שבישראל אינו מרוחק אלא שלש פרסאות נקרא מבקש ה', תלמידי חכמים שמכתתים רגליהן מעיר לעיר וכו' עאכו"כ מדה"ג, שמות ב כ, הופמן, 19.  וכשנכתוב הדרכה נודיעו, והוא שמקורב, אבל מרוחק לאו הלכ' פסוק' לתלמידי רב יהודאי גאון, 64. —  ואמר הפיטן:  אם לא יקדים קירובו יקולל, אם לא ירחיש ריצויו ירוחק ינאי, אם לא יאמר, קרוב' ויקרא, זולאי, קכה.  קורא (אחר הכהן) ומזה טהרת מים, רוחק מעם פחז כמים ר"א קליר, זכור אב, תפלת גשם. —  °ומרֻחק, ובמשמ' נדחה ע"י הרגש, מגֻנה, מתֹעב1:  והדבר ההוא (עשית העגל) מרוחק ומגונה אצלנו ר"י א"ת, כוזרי א צז.  המשל הוא דבר הנאמר על צד הדמיון, פעם לתת ציור בדבר הנרצה לדבר בו ופעם להעיד על ענין הדבר אשר יכוון בו מצד שהוא מרוחק או נרצה וכו' רלב"ג, משלי א א. —  °ובמשמ' נבדל, היה שונה מאחר:  אֹצָר הטעם תחת הצד"י, והוא קמץ גדול כי הצד"י לא מאותיות הגרון היא לכך נתרחקה המלה ממשקל תאר אשר מאותיות הגרון תשו' תלמי' מנחם 54.  °ובמשמ' נחשב כרחוק מן האמת, נדחה ע"י השכל:  כי העול אין לו כי אם שלש סבות וכו' ושלשתם מרוחקות מאת הבורא ית' ר"י א"ת, או"ד ו ג.  וכל המרוחקות ממנו מן המדות הן אמיתות בלי ספק הוא, חו"ה, היחוד י.  וזה המין מן התאר מרוחק מן האל ית' אצל כל אדם ר"ש א"ת, מו"נ א נב.  וכן כל הפעלות ירוחק ממנו וכו' וכן ראוי שירוחק ממנו כל העדר וכו' וממה שראוי בהכרח שירוחק ממנו גם כן הדמוי לשום דבר מן הנמצאות שם שם נה. וכשיובנו (דברי הנביאים) במשמעם מדוקדקים ולא יודע שהם הפלגה וגוזמא וכו' יחדשו ענינים מרוחקים שם ב מז.  ולא ירוחק שיתואר השם בתואר כזה ר"י אלבו, עקרים ב ט.

—  התפ', *נִתְרחֵק, —  הרחיק את עצמו, הלך לו, sich entfernen, sich fernhalten; s'eloigner, rester loin; to withdraw, stay away:  איזוהי דרך רעה שיתרחק2 ממנה האדם רבן יוחנן בן זכאי, אבו' ב ט.  אוהב את המישרים מתרחק מן הכבוד ולא מגיס לבו בתלמודו שם ו ו.  לעולם ידבק אדם בשלשה דברים ויתרחק משלשה דברים, ידבק בשלשה דברים בחליצה ובהבאת שלום ובהפרת נדרים, ויתרחק משלשה דברים מן המיאון ומן הפקדונות ומן הערבונות בר קפרא, יבמ' קט..  וילך ראובן וישכב את בלהה פלגש אביו וישמע ישראל, והפסיק הענין שהניח שם פרשה, לומר שנתרחק ולכך אותה פרשה פתוחה מד"ר במד' יג. —  *ובמשמ' שנפסק קשר המשפחה שבינו לבין פלוני:  דודו בן דודו וכל הראוי לירשו וכל הקרוב לו באותה שעה (פסולים לדין) היה קרוב ונתרחק הרי זה כשר סנה' ג ד. —  ובסהמ"א:  אם הגופות מתרחקים הלבבות מתקרבים ד"ה של יהודי מצרים וא"י ב, יעקב מן, 136. —  ואמר המשורר:  אשרי איש עומד בישרו יתרחק מצד שמאלו שלום שבזי, שירי תימן, 199.

— נִפע', בינ' °נִרְחָק, שרחקו ממנו:  כי פרוע הוא, נרחק ונתעב רש"י, שמות ה ד. —  ושהתרחק:  רחקים בהרחקי מצואים בהמצאי ר"ש הנגיד, אנשים, בן משלי, אברמסון, 24.

—  הָפע', °הָרְחַק, הורחק, —  הָרחק דבר, ראו אותו כרחוק מן האמת, נשללה מציאותו ואפשרותו:  כמו שנמצא אריסטו יקיים התנועה בעבור שהורחקה ר"ש א"ת, מו"נ א נא