רחק
1, ממנו *הֶרְחֵק, *הַרְחָקָה, °הִתְרַחֲקוּת, מֶרְחָק, מֶרְחַקִּי, רָחוֹק, *רִחוּק, רְחִיקָה, רָחַק, רָחֵק, °רֹחַק, רָחֳקָה, °רָחֳקִי.
1 [גם בארמ' ובסור', בשבא' ובכוש' רחק, באשור' רֵיקֻ, רוּקֻ. בערב' נדחק רחק ע"י השרש בעד بعد, וספק אם אפשר לחבר עם השרש העברי, כדעת פרֶנקל (Lehnw., 158) אף השם רַחִיק رحيق, שאין פרושו אלא הזך שביין, צפוה מן אל ח'מר صفوة من الخمر, צפיחית שביין.]