ת"ז, מ"ר כנ' רְחָקֶיךָ, — המתרחק מאחר, עוזב אותו: כי הנה רְחָקֶיךָ יאבדו הצמתה כל זונה ממך (תהל' עג כז). — ואמר הפיטן: קרועים כשמלה מגוללה בדמים, רחיקי טומאה כן דומים (ינאי, מיטמאים, קרוב' ויקרא, זולאי, קנה). ואביתה תהלה מיקרואי איין מיקוראי בחינוף מירחיקי אמת מיריקי צדק (הוא, אשר אימתך, קרוב' ימים נוראים, שם שלג). זכר ברחמיו כל רחקיו הימאן לרחם דבקיו (רב האי גאון, את מי זנחת, ידיעות מכון שוקן ג, יב). השקיף שדי ממרומו והבדיל בין רחקיו ועמו (ר"י הלוי, מי כמוך יחיד, דיואן ג, 12). — ואמר המשורר: אנשים לתגמולים מהירים אברר גם רחקים בהרחקי, מצואים בהמצאי (ר"ש הנגיד, אנשים, בן משלי, ששון, קכח; שם, אברמסון, 24). ושים זכים דבקיך ועריצים רחקיך (הוא, חדה ושמח, שם, ששון, קפ; שם אברמסון, 168). רחקי1 איש רחוקים מסתריו ורעיו ישמרו את מאמריו (רחקי איש, שם, ששון, רלט; שם אברמסון, 306). מהם רחקי סוד ולא עמדו בסוד (משלם דאפיאירה, עב קל, ידיעות מכון שוקן ד, עח). ושמעתי מתי פקור לדעתי רחקי סוד ובמטבע דבוקים (הוא, לעתיקים, שם שם, צ).