רָטָן
*1, ש"ז, — רץ מהיר, שליח: הרטנין יוצאין בסודר שלהן (בשבת) ולא הרטנין בלבד אלא כל אדם (תוספת' שבת ה יא). אלא שדרכן של רטנין לצאת בכך (בבלי שם קמז.). — ובסהמ"א: זה המעשה דומה לרטנין שיוצאין בסודרין, ומקובצין ולא משולשין על כתפיהן (ר"ח, שם שם).
1 [ כנראה מן הארמ' רהט שהוא רוץ בעבר'. ואמנם בא בצווי מן רהט בסור' הרט, ועל כן אפשר שעקר צורת המלה היא הַרְטָן בהא שרשית.]