רַטְנָן
*, רוֹטְנָן, ת"ז, נק' רטננית, רוטננית, — נוטה להתמרמר ולהתלונן: למלך שהיה לו מטרונה רוטננית1 ואמר לה המלך עשי לי פורפירא, כל ימיה שהיתה עסוקה באותה פורפירא לא היתה מרננת (מד"ר במד' יב).
1 [במוסף הערוך: רוטגנית ומבאר שם: הומיה מקללת עולבת, ע"כ; ובתנחו' נשא יב: ראגניות; ובפסיק' רב', ויהי ביום כלות משה, כ.: רונונית, לא היתה מרנונית, ועי' הערת איש שלום שם. ובתנחו' עוד נוסחאות: ראננית, דאגנית, עי' יסטרוב במלונו.]