1, רק פֻע רֻטֲפַּּשׁ, — נעשה לח, רטב ורענן: רֻטֲפַּשׁ בשרו מנער ישוב לימי עלומיו (איו' לג כה). — ואמר הפיטן: רוטפשו כירק השדה כי הם משולים בחיות שדה (ינאי, וירא אוהלי, קרוב' במד', זולאי, ריג). — ואמר המליץ: רטפש השרון מטל ותחדש פני אדמה (ב"ז, ב"ס מד כג). — °ובמשמ' זב בשרו, לקה בנגעים, בצרעת וכדו', ואמר הפיטן: גבר אשר בצירוע רוטפש בשרו מת הוא בחייו ונפשו אנוסה בבשרו (ינאי, במחשך, קרוב' בראש', זולאי, מא). אם ישוף בם שבט מוסר וירוטפש בהם בשר, תורת אמת מרפא לכל בשר (הוא, אם יכהה, קרוב' ויקרא, שם, קלג). כי מולידיו סיגסגו בשרו, לכן מנוער רוטפש בשרו (הוא, אתה צרתה, שם, קנב). מידם רטפש מחלי ורפה חילי (ר"א קליר, זכור איכה אנו, קרוב' ת"ב, מחז' איט' א, קסט:). מצא יום זה שקוה לבתו עליו רֻטְפֶּשֶׁת, ונמצאו ימי רעתו שנים אין חפץ במו (רסע"ג, אם לפי בחרך, הוכחה, סדור רסע"ג, תו). בהיכל רוטפש בצחנת חרמים רפסו ידלה עד צית מרומים (יודן הכהן, ארבעים יום, קרוב' יז בתמוז, מחז' איטל' א, קס.). — ואמר המליץ: ואתה עיף ויגע עקוב מכל ואנוש בשרך רוטפש ונפשך עדינה ומנחשת (ר"ש פפנהים, ארבע כוסות, כוס ביד ה' ב).
1 [צורת המלה קשה, ואין דגמתה בלשונות הקרובות. ולפי הענין פרושה: היה רָטֹב וורענן, ויש גורסים רָטֹב, או בשנוי מבטא במקום זה רָטֹף (ועי' רְטִיבָה, הערה), ולפי זה נוספה שין בטעות עפ"י בשרו שאחר המלה. והמפרשים העברים פרשוה בדרכים שונות. ואלה דברי רד"ק: ענינו לפי מקומו נתרכך, ויש אומרים שהיא מלה מורכבת משתי מלות, רצה לומר רטוב ופש, כלומר רטוב ופרה ורבה, מן פרו ורבו (תרגום) פושו וסגו, ופירשו עוד במלה הזאת רטפש הוא רטוב בא"ת ב"ש, הפ"א ו"ו והשי"ן בי"ת, ותרגומו אתקליש בשריה, ע"כ (שרשים ערך רטפש). ואף היו שחברו רטפש עם רפש (עי' רש"י). והפיטנים השתמשו בפעל ובשם רטפוש בקרוב במשמ' מחלת זיבה במכה טריה ובצרעת.]