*, ש"נ, — שה"פ מן הֵרִיחַ, מעשה המריח, פעלת חוש הרֵיחַ, הֲרָחָה: מה תפוח זה את נותן בו איסר ואת מריח בו כמה ריחות (ר' יהודה בר' סימון, מד"ר שה"ש, כתפוח). מה שמן זה חלק על ידי שאת מפטמו את מריח בו כמה ריחות כך הפסוק הזה את דורש ומוצא בו כמה טעמים טובים (ר' שמואל בר נחמן, שם שם, מה יפו דודיך). — ובסהמ"א: י"ב פשוטות וכו' יסודן ראיה שמיעה ריחה שיחה וכו' (יצירה ה א). המליך אות נ' בריחה וקשר לו כתר וכו' (שם שם יד). נוצר עם ו' שור אייר מרה שמיעה וחרשות, נוצר עם ז' תאומים סיון טחול ריחה ותתרות (שם שם כ). תמורת ריחה תתרות (רסע"ג ליצירה שם שם). כח הגולם והדמות והראיה והריחה והלעיטה וכו' מנשמת רוח החיים שנפח בו היוצר והבורא הן (ר"ש דונולו, תחכמוני ליצירה א, ורשה, סג:). ואם תאמר שגם הבהמה יש לה ה' הרגשות כמו בבני אדם, ראייה ושמיעה וריחה ולעט ומשוש וכו' (לקוטי קדמוניות, נספח', 8).