רִב, ש"ז, כנ' רִיבִי, רִיבְךָ, רִיבֶךָ, רִיבְכֶם, רִיבוֹ, רִיבָם, רִבָם, מ"ר רִיבֵי, רִיבֹת, רִיבוֹת, ― דין ודברים שבין בני אדם, של אדם עם חברו, Streit, Rechtsstreit; querelle, litige; quarrel, dispute1: ויהי רִיב בין רעי מקנה אברם ובין רעי מקנה לוט (בראש' יג ז). ולא תענה על רִב לנטת אחרי רבים להטת (שמות כג ב). ודל לא תהדר בְּרִיבוֹ (שם שם ג). לא תטה משפט אבינך בְּרִיבוֹ (שם שם ו). איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם וְרִיבְכֶם (דבר' א יב). ועמדו שני האנשים אשר להם הָרִיב לפני יי' (שם יט יז). ועל פיהם יהיה כל רִיב וכל נגע (שם כא ה). כי יהיה רִיב בין אנשים ונגשו אל המשפט ושפטום (שם כה א). ויהי כל האיש אשר יהיה לו ריב לבוא אל המלך למשפט (ש"ב יה ב). ועלי יבוא כל איש אשר יהיה לו רִיב ומשפט והצדקתיו (שם שם ד). כי יום נקם ליי' שנת שלומים לְרִיב ציון (ישע' לד ח). הן לְרִיב ומצה תצומו ולהכות באגרוף רשע (שם נח ד). למה תראני און ועמל תביט ושד וחמס לנגדי ויהי ריב ומדון ישא (חבק' א ג). כי ראיתי חמס וְרִיב בעיר (תהל' נה י). איש חמה יגרה מדון וארך אפים ישקיט רִיב (משלי יה יח). מחזיק באזני כלב עבר מתעבר על רִיב לא לו (שם כו יז). כי מיץ חלב יוציא חמאה ומיץ אף יוציא דם ומיץ אפים יוציא רִיב (שם ל לג). אם אמאס משפט עבדי ואמתי בְּרִבָם עמדי (איו' לא יג). ― ובהשאלה על ריב בני אדם עם האלהים או של האלהים עם בני אדם: על רִיב בני ישראל ועל נסתם את יי' לאמר היש יי' בקרבנו אם אין (שמות יז ז). כי רִיב בגוים נשפט הוא לכל בשר (ירמ' כה לא). כי רִיב ליי' עם יושבי הארץ כי אין אמת ואין חסד ואין דעת אלהים בארץ (הוש' ד א). וְרִיב ליי' עם יהודה ולפקד על יעקב כדרכיו (שם יב ג). שמעו הרים את רִיב יי' והאתנים מסדי ארץ כי רִיב ליי' עם עמו ועם ישראל יתוכח (מיכ' ו ב). ― ובצרוף כסומך אל שם עצם, איש ריב, אנשי ריב, מי שיש לו ריב עם אחרים, שרבים עמו: איש רִיב הייתי אני ועמי ובני עמון מאד (שפט' יב ב). יהיו כאין ויאבדו אנשי  רִיבֶךָ (ישע' מא יא). אוי לי אמי כי ילדתני איש רִיב ואיש מדון לכל הארץ (ירמ' יה י). מי יתן לי שמע לי הן תוי שדי יענני וספר כתב איש רִיבִי (איו' לא לה). ― זבחי רִיב, סעודת בשר מתוך ריב וקטטה: טוב פת חרבה ושלוה בה מבית מלא זבחי רִיב (משלי יז א). ― דברי רִיבוֹת: כי יפלא ממך דבר למשפט בין דם לדם בין דין לדין ובין נגע לנגע דברי רִיבֹת בשעריך (דבר' יז ח). ― ובנסמך אל שם עצם, רִיבֵי עם, רִיב לשונות, ריב ומדנים עם עמים: תפלטני מֵרִיבֵי עם2 תשימני לראש גוים עם לא ידעתי יעבדוני (תהל' יח מד). תסתירם בסתר פניך מרכסי איש תצפנם בסכה מֵרִיב לשנות (שם לא כא). ― ורִיבוֹת שְׂפָתַיִם: שמעו נא תוכחתי וְרִבוֹת שפתי הקשיבו (איו' יג ו). ― ובצרופים עם פעל, רב האדם או האל את רִיבוֹ: קומה אלהים ריבה רִיבֶךָ (תהל' עד כב). רִיבְךָ ריב את רעך (משלי כה ט). ― ואת ריב זולתו, ריב חרפתו, ריבי נפשו: ושפט ביני ובינך וירא וירב את רִיבִי וישפטני מידך (ש"א כד יה). ברוך יי' אשר רב את רִיב חרפתי מיד נבל (שם כה לט). גאלם חזק יי' צבאות שמו ריב יריב את רִיבָם (ירמ' נ לד). רבת יי' רִיבֵי נפשי גאלת חיי (איכ' ג נח). ועי' א. רִיב. ― יצא לָרִיב: אל תצא לָרִיב מהר פן מה תעשה באחריתה (משלי כה ח). ― נטש את הריב: פוטר מים ראשית מדון ולפני התגלע הָרִיב נטוש3 (שם יז יד). ― וחרחר ריב: פחם לגחלים ועצים לאש ואיש מדונים לחרחר רִיב (שם כו כא). ― יָשַׁב (או שָׁבַת) מריב, נזהר ולא רב: כבוד לאיש שבת4 מֵרִיב וכל אויל יתגלע (שם כ ג). ― וגִלָּה5 את ריבו לאחר: אראה נקמתך מהם כי אליך גליתי6 את רִיבִי (ירמ' יא כ, שם כ יב). ― והשקיט הריב, השבית אותו: איש חמה יגרה מדון וארך אפים ישקיט רִיב (משלי יה יח). ― ובאו שפתי האדם בריב, הביאו, עוררו ריב: שפתי כסיל יבאו בְרִיב ופיו להמהלמות יקרא (שם יח ו). ― וקרב האדם את ריבו למשפט: קרבו רִיבְכֶם יאמר יי' הגישו עצמותיכם (ישע' מא כא). ― וחקר השופט את הריב: צדיק הראשון בְּרִיבוֹ יבא רעהו וחקרו (משלי יח יז). אב אנכי לאביונים וְרִב7 לא ידעתי אחקרהו (איו' כט יו). ― ובא ריב אל השופט, עליו: יתום לא ישפטו ורִיב אלמנה לא יבוא אליהם (ישע' א כג). וכל רִיב אשר יבוא עליכם מאחיכם וכו' והזהרתם אתם (דהי"ב יט י). ועמד השופט על ריב למשפט: ועל רִיב המה יעמדו למשפט8 (יחזק' מד כד). ― והעמיד המלך שופטים לריב: וגם בירושלם העמיד יהושפט מן הלוים והכהנים ומראשי האבות לישראל למשפט יי' וְלָרִיב (דהי"ב יט ח). ― והעיר האל לריב האדם: העירה והקיצה למשפטי אלהי ואדני לְרִיבִי (תהל' לה כג). ― ועִוֵּת השופט אדם בריבו: לעות אדם בְּרִיבוֹ אדני לא ראה (איכ' ג לו). ― ובתו"מ: האשה שהלכה היא ובעלה למדינת הים וכו', שלום בינו לבינה ומלחמה בעולם, ריבין בינו לבינה ושלום בעולם וכו' (תוספת' עדי' א ו). ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע, מקיש ריבים לנגעים9, מה נגעים ביום אף ריבים ביום ומה ריבים שלא בקרובים אף נגעים שלא בקרובים, אי מה ריבים  בשלשה אף נגעים בשלשה וכו' ת"ל או אל אחד מבניו הכהנים (ספרי דבר' רח). הרב את ריבנו והדן את דיננו והנוקם את נקמתנו (ברכה לאחר קריאת המגלה, מגי' כא:). וכי מה ענין ריבים אצל נגעים, אלא מקיש וכו' (ר"מ, סנה' לד:). ― ובתפלה: רבת את ריבם, דנת את דינם, נקמת את נקמתם (בימי מתתיהו, תפלה לחנכה). ומלך גבור לריב ריבם (אמת ויציב, תפלת שחר'). ― ובסהמ"א: את הדברים , דברי ריבותם (רש"י, שמות יח יט). ומשכימים ומעריבים ומעמידים להם נציבים לחרחר מסות וריבים (ר"י זבארה, שעשועים יג, דודזון, 144). המושלים אמרו על איש חלש ובעל ריב, לולי היו קרנים לחמור היה העולם מחריב (מראה המוסר, כב:). ― ואמר המשורר: ודע כי מצעיר זיקות תהי אש, ועולם ריב יהי במעט דברים (לקוטי קדמוניות, פד). גבהות ישיחון, ויום ריב יריחון להשכל יבאון בתוך מחבאים (רמב"ע, לאנשי לבבות, ברודי, יז). והוא התחיל רבות והרבה בתשובות לנבל דת אבות מסרת קדומים (משלם דפיאירה, בחזות הנבואה, ידיעות מכון שוקן ד, נד).