ריב

1, ממנו יָרִיב, מֵרִיב, מְרִיבָה, °מְרִיבִי, ב.רֹב, א. רִיב, ב. רִיב.



1 [במשמ' זו רק בעבר', ואמנם אפשר שמשרש זה גם בסור' רב, צעק, רַוְבָא, צעקה, שאון, ובערב' רַיְב ريب, תְּהִיָּה, ספק.]