* 1, תוש"ז, — נודף ריח טוב, דבר ריחני, wohlriechend(er Stoff); odorant(e matière); fragrant (substance): שאלו ירד ידיד הזה עם הערביים לא היו ממיתים אותו מריח עורות גמלים ועטרן, אלא זמן לו הקב"ה שקים מלאים בשמים וכל ריחנין טובים (מכי' מסכ' ב ה). — ובסהמ"א: אז יתן הרופא בכלי אחד טהור יין טוב ישן וריחני או יין עסיס טוב או שכר של ענבים (ר"ש דונולו, ספר המרקחות והמשקיות, ב). מיני ריחנים שמעשנים בהם הבית (ערוך ערך מגמר). ואחר כן ישתדל במשך היום להשלימם בריחנים ומאכלים ושמועות ומראות (ר"י א"ת, כוזרי ג יא). ויזהר בברכת הריחנים (ר' הלל מוירונה, תגמ' הנפש, כב:). ובה אופני האלנות ומיני הפירות ואישי העשבים וגווני הפרחים כלם והרחנים והבשמים (קלונימוס, בעלי חיים א ב, ג.). ויראוה רבת האלנות והפירות וכו' ופרחים נאים וריחנים מבושמים (שם שם, ג:). פירותיו (של גן עדן) מרובים ויש בו ריחנים ופרחים רבים (שם ב ב, יד.). וממה שיועילם שתיית היין הריחני הרקיק החזק (קאנון ג א ב יב). ויועילם מיבה וקונדיטון הנקרא הנדיקון והיין הריחני מעט ורקיק ומשקה השושן (שם ג יד ד יא). ותאכל דג לח ולחם טוב וכו' ותשתה יין ריחני (ר"מ אלדבי, שבילי אמונה ה א). הקלופה שבסממני הקטורת היה מבושמת וריחני והיא קליפה מקליפת העץ (באר הגולה, על המקדש, ב ב כב, קכח:). וכן הריחנים לפי חדותם וחריפותם (ר"י עמדין, בירת מגדל עוז, צז:). — ואמר הפיטן: ולעדת קדושים לריחני בשמים נפקחה (מאיר בר יצחק, ויושע אור ישראל, יוצ' שבת א אחה"פ).