פעו"י, רָב, רַבְתָּ, רִיבוֹתָ, רָבוּ1, רָב, רֹב, רִב, רִיב, רִיבָה, רִיבוּ, אָרִיב, אָרִיבָה, תָּרִיב2, תְּרִיבֵנִי, תְּרִיבֵהוּ, תְּרִיבֶנָּה, יָרִיב, יָרֵב, יָרָב, תָּרִיבוּ, תְּרִיבוּן, יָרִיבוּ, יְרִיבֻן, יְרִיבוּן, — רָב אדם עם רעהו על דבר, רב העם וכדו', היה לו דין ודברים אתו, נלחם בו מלחמת דברים, נשפט עמו3,  rechten, streiten; plaider, disputer; to plead, dispute:  וַיָּרִיבוּ רעי גרר עם רעי יצחק לאמר לנו המים (בראש' כו כ). וַיָּרֶב העם עם משה ויאמרו תנו לנו מים ונשתה ויאמר מה תְּרִיבוּן עמדי מה תנסו את יי' (שמות יז ב). וַיָּרֶב העם עם משה ויאמרו לאמר ולו גוענו בגוע אחינו לפני יי' וכו' (במד' כ ג). ועתה  הטוב טוב אתה מבלק בן צפור מלך מואב, הֲרֹב רָב עם ישראל אם נלחם נלחם בם (שפט' יא כה). אל תרוב4 עם אדם חנם אם לא גמלך רעה (משלי ג ל). וָאָרִיב עמם ואקללם ואכה מהם אנשים ואמרטם ואשביעם באלהים וכו' (נחמ' יג כה). — ורב אדם עם אל, והאל עם אדם: ומה יצדק אנוש עם אל אם יחפץ לָרִב עמוֹ לא יעננו אחת מני אלף (איו' ט ג). מי הוא יָרִיב עמדי כי עתה אחריש ואגוע (שם יג יט). הברב כח יָרִיב עמדי5 (שם כג ו). הֲרֹב עם שדי יסור מוכיח אלוה יעננה (שם מ ב). — ורָב את פלוני: המה מי מריבה אשר רָבוּ בני ישראל את יי' (במד' כ יג). ויאמרו אליו איש אפרים מה הדבר הזה אשר עשית לנו וכו' וַיְרִיבוּן אִתּוֹ בחזקה (שפט' ח א). ואת יריבך אנכי אָרִיב ואת בניך אנכי אושיע (ישע' מט כה). קרוב מצדיקי מי יָרִיב אתי נעמדה יחד (שם נ ח). לכן עד אָרִיב אתכם נאם יי' ואת בני בניכם אָרִיב (ירמ' ב ט). רִיבָה יי' את יריבי לחם את לחמי (תהל' לה א). וָאָרִיבָה את החרים ואת הסגנים ואמרה להם משא איש באחיו אתם נשאים (נחמ' ה ז). — ורָב בפלוני: ויחר ליעקב  וַיָּרֶב בלבן ויען יעקב ויאמר ללבן מה פשעי ומה חטאתי כי דלקת אחרי (בראש' לא לו).יָּרֶב בו הבעל כי נתץ את מזבחו (שפט' ו לב). רִיבוּ באמכם רִיבוּ כי היא לא אשתי ואנכי לא אישה (הוש' ב ד). — וְרָב אל פלוני: והיה כי יבאו אבותם או אחיהם לרוב6 אלינו (שפט' כא כב). למה  תָרִיבוּ אלי כלכם פשעתם בי (ירמ' ב כט). צדיק אתה יי' כי אָרִיב אליך אך משפטים אדבר אותך (ירמ' יב א). מדוע אליו רִיבוֹתָ כי כל דבריו לא יענה (איו' לג יג). — ובהשאלה, רב אדם את ההרים, רב החֶרֶשׂ את יוצרו: הוי רָב את יצרו חרש את חרשי אדמה היאמר חמר ליצרו מה תעשה (ישע' מה ט). קום ריב את ההרים ותשמענה הגבעות קולך (מיכ' ו א). — ובצרוף לכנוי, תְּרִיבֵנִי וכדו' במקום תריב עמי: אשר נסיתו במסה תְּרִיבֵהוּ על מי מריבה (דבר' לג ח). הכמכת מכהו הכהו אם כהרג הרגיו הרג בסאסאה בשלחה תְּרִיבֵנִָּה7 (ישע' כז ז-ח). אמר אל אלוה אל תרשיעני הודיעני על מה תְּרִיבֵנִי (איו' י ב). — ורבו האנשים על דבר: ויחפרו באר אחרת וַיָרִיבוּ גם עליה וכו' ויחפר באר אחרת ולא רָבוּ עליה (בראש' כו כא-כב). — ובלי השלמה: וכי יְרִיבֻן אנשים והכה איש את רעהו באבן או באגרף (שמות כא יח). — ובמשמ' הוכיח: כי לא לעולם אָרִיב ולא לנצח אקצוף (ישע' נז יו). אך איש אל יָרֵב ואל ואל יוכח איש (הוש' ד ד). לא לנצח יָרִיב ולא לעולם יטור (תהל' קג ט). — ורב אדם או אלהים לפלוני, רב לטובתו עם אחר, צדד בזכותו: האתם תְּרִיבוּן לבעל אם אתם תושיעון אותו אשר יָרִיב לו יומת עד הבקר אם אלהים הוא יָרָב לו כי נתץ את מזבחו (שפט' ו לא). הפניו תשאון אם לאל תְּרִיבוּן (איו' יג ח). — ורב אדם או אלהים את ריבו, נלחם בדינו: קומה אלהים רִיבָה ריבך זכר חרפתך מני נבל כל היום (תהל' עד כב). ריבך רִיב את רעך וסוד אחר אל תגל (משלי כה ט). — ורב את רִיב האחר, נלחם בדין במקומו: והיה ליי' לדין ושפט ביני ובינך וירא וְיָרֵב את ריבי וישפטני מידך (ש"א כד יה). גאלם חזק יי' צבאות שמו רִיב יָרִיב את ריבם (ירמ' נ לד). הנני רָב את ריבך ונקמתי את נקמתך (שם נא לו). עד אשר יָרִיב ריבי ועשה משפטי (מיכ' ז ט). רִיבָה ריבי וגאלני לאמרתך חיני (תהל' קיט קנד). אל תגזל דל כי דל הוא ואל תדכא עני בשער כי יי' יָרִיב ריבם וקבע את קבעיהם נפש (משלי כב כג). כי גאלם חזק הוא יָרִיב את ריבם אתך (שם כג יא). — ורב את ריבי נפשו: רַבְתָּ יי' ריבי נפשי גאלת חיי (איכ' ג נח). — ואת ריב חרפתו: ברוך יי' אשר רָב את ריב חרפתי מיד נבל (ש"א כה לט). — ורב את ריב פלוני מאחר: שפטני אלהים וְרִיבָה ריבי מגוי לא חסיד (תהל' מג א). — ורב את פלוני, במשמ' רב את ריבו: שפטו יתום רִיבוּ אלמנה (ישע' א יז). ואלהיך יָרִיב עַמו (שם נא כב). — ובינ' רָב, מי שרב את ריב האחר, בא לעזרתו בדין: כי יצעקו אל יי' מפני לחצים וישלח להם מושיע וָרָב והצילם (שם יט כ). — ומקו' רִיב במשמ' דין ומשפט: נצב לָרִב יי' ועמד לדין עמים (שם ג יג). והנה קרא לָרִב8 באש אדני יי' ותאכל את תהום רבה ואכלה את החלב (עמו' ז ד). — ובתו"מ: הרב את ריבנו והדן את דיננו והנוקם את נקמתנו וכו' (ברכה לאחר קריאת המגלה, מגי' כא:). — ובתפלה: עמדת להם בעת צרתם רבת את ריבם דנת את דינם נקמת את נקמתם (בימי מתתיהו, תפלה לחנכה). אתה הוא אדון לעמך ומלך גבור לריב ריבם (אמת ויציב, תפלת שחרית). — ובסהמ"א: כאשר המלך יריבך המעט אמריך כי אתה מנוצח (ר"י א"ת, מבחר הפנינים לרשב"ג 44). — ואמר המשורר: והשופט בבתי דינו בשבתו יהי פחד אדון עולם מחיתו וכו' ואם יטה למשפטיו יריבו (ר"ה"ג, שערי דיני ממונות, קבוצ' קונט', יט:). ואת קמת וריבות עלי משה במי מרה (ר"ש הנגיד, אחי מוסר, ששון, מה; שם, הברמן ב, 49). ועת אדום יריבוני חברי ואם אבכה יריבוני קרובי (הוא, שמע רופא, בן תהלים סב, ששון, מה; שם הברמן ב, 44). — ופתגם: אם שנים לא יאבו אחד לא יריב (מכתב חכמי רומי לחכמי פריש, ביה"א לשד"ל א).

— הִפע', בינ' מְרִיבֵי, מְרִיבָיו, — מֵרִיב, רב ומוכיח, נלחם מלחמת דברים: יי' יחתו מריבו9 עלו בשמים ירעם (ש"א ב י). ועמך כִּמְרִיבֵי10 כהן (הוש' ד ד). — ובתו"מ: כל זמן שאתם מריבין עמי אתם מנסין המקום (מכי' ויסע ו). יהויריב,  יה הריב עם בניו על שמרו וסרבו בו (ר' ברכיה, ירוש' תענ' ד ח). אם אדם מקללהו אומר לו שלום עליך, אדם מריב עמו ושותק (כלה רבתי ג). באו לעשות שלום עם מריביהן (שם שם). והיו מניחין את השלחן והמנורה והמזבחות וכולן רצין לארון ליטול שכר ומתוך כך היה זה מריב ואומר אני טוען כאן וזה מריב ואומר אני טוען כאן וכו' אמר האלהים למשה עשה להם תקנה וכו' שלא יריבו זה עם זה, עשה להם משה תקנה אלא שהיו מריבין זה כנגד זה, זה אומר אני טוען בארון וזה אומר לאו אלא אני טוען (ר' שמואל בר נחמן, מד"ר במד' ה). עד שהיה במעי אמו היה עשו מריב עמו (תנחו' מקץ י). כל זמן שהיתה מתעסקת בה אינה מריבה (שם נשא יב). מי שהוא אויל או כסיל בא להריב11 את חבירו ומוציא דברים שיש לו (תנחו' בובר, וארא יב). — ובסהמ"א: ואין רשות לאחד מיורשי לטעון עליה ולא לערער עליה ולא להריב עמה (תשו' הגאונים הרכבי שע, 186). ולא היה לו מענה לשון להריב עם אשתו (יוסיפון, גינצבורג, שם). השומע חרפתו ושותק או דברים קשים ונושא, הרעה עוברת ממנו וכו' ואם מקנטר ומריב כפוטר מים הוא (ערוך ערך דש). שהיה מריב עם יצחק על הירושה (רש"י, בראש' כא י). התחילו (האבנים) מריבות זו עם זו (הוא, שם כח יא). והנה נשחתו ישראל ושבו להריב זה עם זה ולהרע (ראב"ע, זכר' יא יד). הכהן היה לו להורות ולהריב ולהוכיח העם וכו' ובזמן הזה העם מריבים את הכהן כי לא די שלא יקבלו את תוכחתו, אלא הם מריבים ומוכיחים אותו (רד"ק, הוש' ד ד). כעדת קרח שערערו והריבו על הכהונה (שם שם). מדוע אליו ריבות, משפטו הריבות, נצב לריב ה' משפטו להריב (הוא, שרשים, רוב). שהיה איש מריב עם חכם ויאמר לו אם תאמר דבר אחד אומר עשרה (ר"י זבארה, שעשועים ז, דודזון, 72). המריב עמך אי אפשר שלא יהיה או גדול ממך או קטן ממך, או שוה לך (ר"י נחמיאש, משלי כ ג). אם ראית שני בני אדם מריבים אל תבוא ביניהם וכו' שמא אותו שאתה מריב עמו הוא הנעלב מחבירו (הוא, שם כה ח). ועל אמונתך אתה צריך להריב עמהם ולסתור דבריהם (ר' זרחיה מברצלונה, ביאור משלי ג, השחר ב, 109). מגונה מאד להתרעם על האדם ולהריב עמו בזולת סבה (רלב"ג, משלי ג ל). ולזה ראוי לירוא להריב עמו וכו' שהאדם ישמר מהריב עם שתקיף ממנו וכו' שהיה מריב עם השם יתברך (הוא, איו' י). כאן היו שבע רועות והריבו עמהן הרועים (מדה"ג, שמות ב יז, הופמן, 18). חולק על האמת ומריב על הצדק (מעלות המדות, ס:, מדת הסכלות). ומריב עם כל אדם וכועס ללא דבר (בית מדות, מעלת החכמה, נו:). שהוא איש המריב כנגדי (אוהב' משפט ומשפט צדק לאיוב, קנ:). (כי ינצו אנשים), שהריבו כעוף שנקרא נץ (רי"ץ קארו, תולדות יצחק, קח). הנה דרך המווכחים העומדים למשפט להיות שניהם שוים ולא מלך ביפיו ושכנגדו המריב עמו נסחב ונתעב (אלשיך, איו' לח ב). — ואמר המשורר: מה לך מריבי תחרפני בשביה (ראב"ע, אנושה ענושה, איגר 117). נועצו מריבי לי זעמו לשחוק יתנוני (הוא, על אח, שם 136). ואל תשמע לקול מריב אשר על אהבתך רב (יעקב בן אלעזר, ספר המשלים ז, ידיעות מכון שוקן ה, רמב). ויכנעו מריבי דוד ומקלה אוהבים קורס (שם ט, שם שם, רנד). ועוד לא אשמעה בך קול מריבי (שם שם, רנז). — °ובמשמ' גרם שיריבו אחרים: הריבם אלו עם אלו בעסק עכו"ם, זה עובד וזה מוחה בידו ובאו לידי מחלוקת (רש"י, סנה' קא:, ד"ה עשה מריבה בעם).