* 1, ש"ז, — חֹמר מרעיל, ארס, Gift; poison: וכיון שהיה שותה היה היין בוער בו כריסה2 של הכינה (ירוש' סנה' י ב).  מה הנחש הזה ריסו3 מחלחל לאחר המיתה כך ויהיו המתים אשר המית במותו וכו' (מד"ר בראש' צח). ונתנו לה מאותו המין ואכלה והיה מפעפע בכריסה כריסה4 של חכינה (שם רות, ליני הלילה). וחסד שאו"ה עושין מתוקן הוא להם כריסה5 של עכנא (רב הונא, פסיק' ר"כ, שקלים, בובר, יג:).