ש"נ, מ"ר רִיפוֹת, רִפוֹת, — גרגירי תבואה, גריסי תבואה1, Getreidekörner; grains: ותפרש את המסך על פני הבאר ותשטח עליו הָרִפוֹת2 (ש"ב יז יט). אם תכתוש את האויל במכתש בתוך הָרִיפוֹת בעלי לא תסור מעליו אולתו (משלי כז כב). — ובסהמ"א: הנודר ממעשה קדרה אינו אסור אלא מדברים שמרתיחין אותן בקדרה כגון ריפות ולביבות וכיוצא בהן (רמב"ם, נדרים ט ז). הכותש את הריפות וכיוצא בהן בתוך שלו ובעת שמכה מנדנד לחצר חבירו (הוא, שכנים יא יג). המכתש הוא הכלי וכו' שכותשין בו הריפות (ר"י נחמיאש, משלי כז כב). ואסור לבשל חטים או ריפות במים או לביבות או קמח או סולת כל אלו באסור, אבל מצה אפויה מותר לבשל (אהרן הקראי, גן עדן, חג המצות ג, מז.). — ואמר המשורר: לולי ימין עוזו אשר לי עמדה אותי כריפות בעלי שחקו (עמנו' פרנסיס, צבי מודח, 107).