רִיף

* 1, ש"ז, — ככר לחם, Brotlaib; miche de pain; loaf of bread: עריס שהעבירו על גבי הריפין הרי הריפין כמחיצה (ר' אליעזר, תוספת' כלא' ד ה). — ובסהמ"א: שיהו גובין קמח מכל בית ובית ביום טוב האחרון של פסח ועושין אותו ריפי ריפי (שו"ת הגאו' מהגני', גינצבורג, 121). ריפי שני ככרות הדבוקין זה לזה ושמן בלשון ארמי איפה (שם, 341).



1 [עפ"י ריפתא במשמ' זו בארמ' שבתו"מ; ואמנם עקר צורת המלה הארמית היא רעיפתא, בערב' רע'יפ  رغيف . ועי' גם רַף, מ"ר רִפִין.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים