*, ש"נ, — שה"פ מן רוּץ, מעשה הרָץ, d. laufen; course; running: רץ (אברהם) לפני המלאכים שלש ריצות, שנ' וירא וירץ לקארתם וכו' (תוספת' סוט' ד א). לאחד שברח מפני הקוסטנר והיה רץ והוא רץ אחריו, אמר לו מעוט בריצה שלא תרבה בחזירה (ר' חייא רבה, שם קהל', שמח בחור); (פסיק' ר"כ, שובה, בובר, קסד.). — ובסהמ"א: ומותר לפסוע פסיעה גסה בשבת לשמוע דברי תורה אפילו בריצה (והזהיר, שמות, יא., בשלח). מהלך בריצה וכשמגיע לפתחו מחזיר אחוריו כלפי פתח החצר ופניו לחוץ וזורק החבילה מעל כתיפו בחצר דרך הפתח ע"י ריצה בלא עמידה (ר"ח, שבת קנג:). ולוט הלך בריצה חמשה מילין (הוא, פסח' צד.). בחד שחיא, פי' כגון ריצה אחת ואינו צריך לפוש ביני ביני (הוא, ביצ' כד.). מוציאות ראשן מתחת הרקיע וכו' וחוזרות ומכניסות אותן ממורא השכינה כריצה ושיבה של להב היוצא מפי הבזק (רש"י, חגי' ג:,  ד"ה רצוא ושוב). כי רצוא מקור מן ריצה1 ושוב מקור מן שב (ר"ש א"ת, מו"נ ג ב). גם אין צריך לשתותם ביציאתו מהמרחץ ולא אחר הזיעה מן היגיעה והריצה (ר"מ אלדבי, שבילי אמונה ה ד). ירוץ עלי כגבור בלי דקדוק מקום הפרצה על ידי דריסתו בריצתו (ר"מ אלשיך, איוב טז יג). וישמח ביוצרו ובמצותיו בזירוז וריצה (חרדים, עז.). ענין הריצה צריכה מדה שלא יהא באופן שקוראים לו לשם שבו חסיד שוטה (פלא יועץ ערך ריצה, רמז). — ואמר הפיטן: תקנת פיס להם הוכנה פן יהדפו בריצתם בכבש (יוסי בן יוסי, אתה כוננת, עבודת יוה"כ, מחז' איטל' ב, ריד:). על חטא שחטאנו לפניך בריצת רגליים לרע2 (ינאי, על חטא, קרוב' יוה"כ, זולאי, שכב).