קל לא נמצא במקורות.

― הִפע', הֲרִיקֹתִי, הֵרִיקוּ, מְרִיקִים, הָרִיק, הָרֵק, אָרִיק, אֲרִיקֵם1, יָרִיק, יָרָק, יָרִיקוּ, ― א) הֵרִיק את הכלי, השק, הוציא את מה שבתוכו עד שהיה הכלי רֵיק, leeren; vider; to empty: ויהי הם מְרִיקִים שקיהם והנה איש צרור כספו בשקו (בראש' מב לה). ושלחתי לו צעים וצעהו וכליו יָרִיקוּ ונבליהם ינפצו (ירמ' מח יב). ― והריק הדיג את חרמו שצד בו דגים: כלה בחכה העלה בחרמו ויאספהו במכמרתו וכו' העל כן יָרִיק חרמו2 ותמיד להרג גוים לא יחמול (חבק' א יה-יז). ― וְהֵרִיק את נפש הרעב, לא מלא אותה: כי נבל נבלה ידבר וכו' לְהָרִיק  נפש רעב ומשקה צמא יחסיר (ישע' לב ו). ― בחלוף המֻשא, הֵרִיק דבר שבכלי, הוציא או שפך אותו עד שהיה הכלי ריק, הריק שמן, גשם וכדו', ausgiessen; verser; to pour out: שני צנתרות הזהב הַמְרִיקִים מעליהם הזהב (זכר' ד יב). אם לא אפתח לכם את ארבות השמים וַהֲרִיקֹתִי לכם ברכה עד בלי די (מלא' ג י). אם ימלאו העבים גשם על הארץ יָרִיקוּ (קהל' יא ג). ― והריק החרב מתערה, שלף אותה: אמר אויב ארדף אשיג אחלק שלל תמלאמו נפשי אָרִיק חרבי תורישמו ידי (שמות יה ט). ואתכם אזרה בגוים וַהֲרִיקֹתִי אחריכם חרב (ויקר' כו לג). והשלשית תזרה ברוח וחרב אָרִיק אחריהם (יחזק' ה ב). הנני מביא עליך עריצי גויים והֵרִיקוּ חרבותם על יפי חכמתך (שם כח ז). והֵרִיקוּ חרבותם על מצרים ומלאו את הארץ חלל (שם ל יא). וְהָרֵק חנית וסגר לקראת רדפי (תהל' לה ב). ― ג) והריק אנשים לקרב, הזעיק אותם: וישמע אברם כי נשבה אחיו וַיָרֶק3 את חניכיו ילידי ביתו שמנה עשר ושלש מאות וירדף עד דן (בראש' יד יד). ― ובתו"מ: כיון שהריקה4 כבד כנגד בני מעיין בידוע שנפלה לאור ונחמרו בני מעיה וטרפה (רבא, חול' נו:). שמן תורק שמך, כאדם שמריק מכלי לכלי חבירו (ר' ינאי בר' שמעון, שם שה"ש, לריח שמניך). והיו שני דדיה מוריקים חלב כשני זינוקים של מים (פסיק' רב', כי פקד ה', קפ.). ― ובסהמ"א: כאדם שמריק מכלי זה לתוך כלי זה (רש"י, נדר' לב., ד"ה שהוריקן). מה נעמה אבוקה דולקת ומנצוציה חצים מורקת וחניתות זורקת (ר"י חריזי, תחכ' לב, 264). ― °הֵרִיק ראובן את שמעון מן התורה, הפריע5 אותו מלעסק בתורה: הריקן מן התורה, מלשון והבור רק, שעשה בהן אנגריא (ר"נ, נדר' לב.). ― ואמר המשורר: בעת תרצה להביט מה בלב איש לך מטוב ורע הבט בעיניו, הריקהו בראש על פיו ואם יחסום פיו תור בבת עיניו צפוניו (ר"ש הנגיד, בן משלי, ששון, קלב; שם אברמסון, 53). חרב פרידה הזמן הרע אחר בני החן לבד הריק, חרבו מעוניהם במי עיני ובמי ענן שחק אשר הריק (רמב"ע, הענק ד, ברודי, שמה). ואל נא תשאלו גשמי נדבות לעב כי שעלי יצחק מריקיו (רשב"ג, כאין נשאו, ברודי, 24). והריק אחרי חרב להריק והמיל את שמי נדר נדרים (לוי בן אברהם, בתי הנפש והלחשים א, ידיעות מכון שוקן ה, מ). ― °והריק את הגוף בהרקה, במשלשל: סמים אשר יריקו את הגוף בשלשול ובקיא (ראב"ע, ספר הנסיונות א, כ"י פריז). לרפאותו בזה שיעשה לו הרקות מהמלואים ואם לא שיריקהו מהסמים הקלים (ר"י אבוהב, מנורת המאור ו ז א א). כי הריקותי גופי הרקות גדולה (אגרות שד"ל קיה).

― הָפע', הוּרַק, תּוּרַק, ― שהריקו אותו: שאנן מואב מנעוריו ושקט הוא אל שמריו ולא הוּרַק מכלי אל כלי ובגולה לא הלך (ירמ' מח יא). לריח שמניך טובים שמן תּוּרַק6 שמך על כן עלמות אהבוך (שה"ש א ג). ― ובמדר': שפכת לנו תורה כשמן המורק מכלי לכלי ואין קולו נשמע (מד"ר ויקר' ג). ― ואמר המשורר: ולבב חכם משכיל גנזך חמדה לא יורק בעושק (ר"ש הנגיד, בן משלי, ששון, קמד; שם אברמסון, 83). וירד מראש ההר וירץ כברק, וסופו מתחתיו כחץ הורק (יעקב בן אלעזר, ספר המשלים ז, ידיעות מכון שוקן ה, רלח). ― ובינ' °מוּרָק, שעשו לו הרקה לגופו: והמורק ראוי שלא ימהר לקחת מזונות (חסר מראה מקום) .

― פִע', *רִיֵּק, ― כמו הִפע': נטל את הנודות והוציא את הרוח מתוכם וריקם (פסיק' רב', שור או כשב, קצג.).

― נִפע', °נָרוֹק7, נירוק, ― שהריקו אותו: צועה, ל' דבר העומד להיות נירוק כמו שאומר במואב שדימהו הנביא ליין וכו' ולא הורק מכלי אל כלי וכו' (רש"י, ישע' נא יד). ומתוך שהראשון קרקעיתו גבוהה מקרקעית התחתון נרוקו המים לתוכו מאליהן (הוא, גיט' סח., ד"ה ושפינהו).