פ"ע, רָעֵבוּ, אֶרְעַב, יִרְעַב, יִרְעָב, תִּרְעַב, תִּרְעָב, נִרְעַב, תִּרְעָבוּ, יִרְעָבוּ, — היה רָעֵב, סבל חֹסר לחם: וַתִּרְעַב כל ארץ מצרים ויצעק העם אל פרעה ללחם (בראש' מא נה). והיה כי יִרְעַב והתקצף וקלל במלכו ובאלהיו (ישע' ח כא). ויגזר על ימין וְרָעֵב ויאכל על שמאל ולא שבעו (שם ט יט). גם רָעֵב ואין כח לא שתה מים ויעף (שם מד יב). לא יִרְעָבוּ ולא יצמאו (שם מט י). הנה עבדי יאכלו ואתם תִּרְעָבוּ (שם סה יג). כפירים רשו וְרָעֵבוּ (תהל' לד יא). אם אֶרְעַב לא אמר לך (שם נ יב). לא יבוזו לגנב כי יגנוב למלא נפשו כי יִרְעָב (משלי ז ל). עצלה תפיל תרדמה ונפש רמיה תִרְעָב (שם יט יה). — ורָעֵב ללחם: לא כי אל ארץ מצרים נבוא אשר לא נראה מלחמה וקול שופר לא נשמע וללחם לא נִרְעַב (ירמ' מב יד).

— הִפע', יַרְעִיב, יַרְעִיבֶךָ, — הרעיב את פלוני, לא נתן לו לחם לאכל: ויענך וַיַּרְעִיבֶךָ (דבר' ח ג). לא יַרְעִיב יי' נפש צדיק (משלי י ג). — ובתו"מ: רשאי בעל הפרה להרעיבה בלילה בשביל שתאכל הרבה בשעה שהיא דשה (ירוש' מעשר' ב ז). האבר הזה שבאדם הרעיבתו השביעתו, השביעתו הרעיבתו1 (ר' נחמן, שם כתוב' ה י). כל המרעיב עצמו על דבר תורה בעולם הזה הקב"ה משביעו לעולם הבא (רבי תנחום בר' חנילאי, סנה' ק.). — ובסהמ"א במשמ' נעשה רעב: ויראו שלשה האנשים את הדבר אשר עשתה פלטית לאיש העני ההוא ויאמרו אך אתה הנה היא כלכלתהו ועל כן לא הרעיב (ס' הישר, וירא, לבוב, יח:). אם הרעיב (ישמעאל) האכילהו לחם ואם יצמא תשקהו מים (שם שם, כא:).

— הָפע', °הָרְעַב, — שהרעיבו אותו, ואמר הפיטן: היו איבים מלעיבים בלוחמי לחם וכו' והורעבו והוצמאו ממים ומלחם (ר"א קליר, איכה ישבה, קינ' ת"ב).