פ"ע, שָׂבְעָה, שָׂבַעְתָּ, שָׂבָעתָּ, שָׂבָעַתְּ, שָׂבַעְתִּי, שָׂבְעוּ, שָׂבֵעוּ, שְׂבַעְתֶּם, שָׂבַעְנוּ, שָׂבוֹעַ, לִשְׁבֹּעַ, שְׂבַע, אֶשְׂבַּע, אֶשְׂבְּעָה, תִּשְׂבָּע, תִּשְׂבָּעֶנּוּ, יִשְׂבַּע, יִשְׂבָּע, יִשְׂבָּעֲךָ, תִּשְׂבַּע, נִשְׂבַּע, נִשְׂבָּע, נִשְׂבְּעָה, תִּשְׂבְּעוּ, תִּשְׂבָּעוּ, יִשְׂבְּעוּ, יִשְׂבָּעוּ, יִשְׂבְּעוּן, תִּשְׂבַּעְנָה, — מלא את רעבונו, אכל כל צרכו, satt werden; se rassassier; to become saturated: בתת יי' לכם (לישראל) בערב בשר לאכל ולחם בבקר לִשְׂבֹּעַ (שמות יו ח). חציו (של העץ) שרף במו אש על חציו בשר יאכל יצלה צלי וְיִשְׂבָּע (ישע' מד יו). כמרעיתם וַיִּשְׂבָּעוּ שָׂבְעוּ וירם לבם על כן שכחוני (הושע יג ו). פן אֶשְׂבַּע וכחשתי ואמרתי מי יי' (משלי ל ט). — ואכל ושבע: ובתים מלאים כל טוב וכו' ואכלת וְשָׂבָעְתָּ  (דבר' ו יא). ובא הלוי וכו' והגר והיתום והאלמנה אשר בשעריך ואכלו וְשָׂבֵעוּ (שם יד כט, וראה גם שם כו יב). כי אביאנו אל האדמה אשר נשבעתי לאבתיו זבת חלב ודבש ואכל וְשָׂבַע ודשן (שם לא כ). ואכלתם אכול וְשָׂבוֹעַ והללתם את שם יי' אלהיכם (יואל ב כו). ויצבט לה קלי ותאכל וַתִּשְׂבַּע ותֹתר (רות ב יד). — ואכל ולא שבע: ואפו עשר נשים לחמכם בתנור אחד וכו' ואכלתם ולא תִשְׂבָּעוּ (ויקר' כו כו). אתה תאכל ולא תִשְׂבַּע (מיכה ו יד). — ושתה ולא שבע: ונעו שתים שלש ערים אל עיר אחת לשתות מים ולא יִשְׂבָּעוּ (עמו' ד ח). — ושבעה הארץ, שבעו העצים (מים): משקה הרים מעליותיו מפרי מעשיך תִּשְׂבַּע הארץ (תהלים קד יג). יִשְׂבְּעוּ עצי יי' ארזי לבנון אשר נטע (שם שם יו). ארץ לא שָׂבְעָה מים (משלי ל יו). — ושבעה הנפש: ושבבתי את ישראל אל נוהו ורעה הכרמל והבשן ובהר אפרים והגלעד תִּשְׂבַּע נפשו (ירמ' נ יט). — ושבעה הבטן: מפרי פי איש תִּשְׂבַּע בטנו (משלי יח כ). — ושבעה החרב מדם: והיום ההוא וכו' יום נקמה להנקם מצריו ואכלה חרב וְשָׂבְעָה ורותה מדמם (ירמיה מו י). — ושבע האדם לחם: בין הערבים תאכלו בשר ובבקר תִּשְׂבְּעוּ לחם (שמות יו יב). כי עשה נעשה וכו' כאשר עשינו אנחנו ואבותינו וכו' וַנִּשְׂבַּע לחם ונהיה טובים ורעה לא ראינו (ירמ' מד יז). אל תאהב שנה פן תורש פקח עיניך שְׂבַע לחם (משלי כ יג). — ושבע את הדגן התירוש והיצהר: הנני שלח לכם את הדגן והתירוש והיצהר וּשְׂבַעְתֶּם אתו (יואל ב יט). —  ושבע מיניקת השדים: למען תינקו וּשְׂבַעְתֶּם משד תנחמיה (ישע' סו יא). — ובהשאלה ושבע טוב: ורויתי את נפש הכהנים דשן ועמי את טוּבי יִשְׂבָּעוּ (ירמ' לא יג). תתן להם ילקטון תפתח ידך יִשְׂבְּעוּן טוֹב (תהלים קד כח). מפרי פי איש יִשְׂבַּע  טוֹב וגמול ידי אדם ישוב (קרי: ישיב) לו (משלי יב יד). — ושבע כֹחו (אונו) של זולתו: פן יִשְׂבְּעוּ זרים כחך ועצביך בבית נכרי (משלי ה י). — ושבע תבואת שׂפתיו: תבואת שפתיו יִשְׂבָּע (משלי יח כ). — ושבע מן הטובה: אם יוליד איש מאה וכו' ונפשו לא תִשְׂבַּע מן הטובה וגם קבורה לא היתה לו (קהל' ו ג). — ושבע (נהנה) בטוב בית ה': נִשְׂבְּעָה בטוב ביתך קדש היכלך (תהל' סה ה). — ושבע (שבעה הנפש) את ה': כן אברכך בחיי בשמך אשא כפי, כמו חלב ודשן תִּשְׂבַּע נפשי וכו' (שם סג ו). — ושבע את תמונת במקור נדפס 'תמונתן' ה', שבע לראותה: אני בצדק1 אחזה פניך אֶשְׂבְּעָה2 בהקיץ תמונתך (שם יז יה). — ובשמושים תמונתיים שונים: ויגזר על ימים ורעב ויאכל על שמאל ולא שָׂבֵעוּ איש בשר זרֹעו יאכלו (ישע' ט יט). והיתה כשדים לשלל כל שלליה יִשְׂבָּעוּ (ירמ' נ י).  וּשְׂבַעְתֶּם על שלחני סוס ורכב גבור וכל איש מלחמה (יחזק' לט כ). — ו(לא) שבע זנונים וכדו': ותזני אל בני אשור וכו' ותִזנים וגם לא שָׂבָעַתְּ וכו' (יחזק' יו כח-כט). למה תרדפני כמו אל ומבשרי לא תִשְׂבָּעוּ3 (איוב יט כב). אם לא אמרו מתי אהלי מי יתן מבשרו לא נִשְׂבָּע (שם לא לא). — ולא שבע כסף: אֹהב כסף לא יִשְׂבַּע כסף (קהל' ה ט). — ולא שבעה העין לראות: כל הדברים יגעים וכו' לא תִשְׂבַּע עין לראות4 ולא תמלא אזן משמֹע (שם א ח). גם עיניו (קרי: עינוֹ) לא תִשְׂבַּע עשר (שם ד ח). — ולא שבעה שאול וכד': גבר יהיר ולא ינוה אשר הרהיב כשאול נפשו והוא כמות ולא יִשְׂבָּע  (חבק' ב ה). שאול ואבדה (קרי: ואבדוֹן) לא תִשְׂבַּעְנָה  ועיני האדם לא תִשְׂבַּעְנָה (משלי כז כ). שלש הנה לא תִשְׂבַּעְנָה, ארבע לא אמרו הון, שאול ועצר רחם5 ארץ לא שבעה מים וכו' (שם ל יה וכו'). — ושבע האדם קלון, לעג וכד': שָׂבַעְתָּ קלון מכבוד שתה גם אתה והערל (חבק' ב יו). חננו יי' חננו כי רב שָׂבַעְנוּ בוז רבת שָׂבְעָה לה נפשנו הלעג השאננים הבוז לגאיונים (תהל' קכג ג-ד). יתן למכהו לחי יִשְׂבַּע בחרפה (איכה ג ל). — ושבע האדם נדודי שנה: אם שכבתי ואמרתי מתי אקום וכו' וְשָׂבַעְתִּי נדדים עדי נשף (איוב ז ד). — ושבעה (הנפש) ברעות: כי שָׂבעה ברעות נפשי וחיי לשאול הגיעו (תהל' פח ד). — ושבע ריש: עֹבד אדמתו ישבע לחם ומרדף ריקים יִשְׂבַּע ריש (משלי כח יט). — ובמשמ' כאלו אכל יותר מתאותו, עד כדי תעוב: שָׂבַעְתִּי עֹלות אילים וחלב מריאים וכו' (ישע' א יא). דבש מצאת אכל דיך פן תִּשְׂבָּעֶנּוּ והקאתו, הֹקר רגלך מבית רעך פן יִשְׂבָּעֲךָ ושנאך (משלי כה יו-יז). — ושבע האדם ימים: ודויד זקן וְשָׂבַע ימים וימלך את שלמה בנו על ישראל (דהי"א כג א). ויזקן יהוידע וַיִּשְׂבַּע ימים וימת (דהי"ב כד יה). — ובתו"מ: מי שהוא אוהב מצות אינו שבע מן המצוה כיצד, אתה מוצא שני גדולי עולם דוד ומשה ולא שבעו וכו' (ר' יצחק, מד"ר דבר' ב)6. אוהב מצות לא ישבע מן המצות (שם קהל' ה, ויתרון ארץ). ועי' שָׂבֵעַ7 — ואמר הפיטן: עינים לא שבעו לראות פלאים נודעו והאזנים שמעו כי אתה ה' (ראב"ע, אמונתך נודעה, איגר, 201). 

— פִע', שִׂבַּע, יְשַׂבֵּעוּ, שַׂבְּעֵנוּ, — כמו הִפע' השביע, עשה שישבע, sättigen; rassassier; to saturate: כספם וזהבם לא יוכל להצילם וכו' נפשם לא יְשַׂבֵּעוּ ומעיהם לא ימלאו (יחזק' ז יט). שַׂבְּעֵנוּ בבקר חסדך ונרננה ונשמחה בכל ימינו (תהל' צ יד). — ובתפלה: ותן טל ומטר לברכה על פני האדמה ושבענו מטובך8 (תפלת י"ח, ברך עלינו, נוסח אשכנז). — ובסהמ"א, ואמר הפיטן: חרץ צור ומֶנו מים שיבעתה (ינאי, א...תכנת מטה, קרוב' במד', זולאי, קצח). אבוי לירח חמישי צוקותיו מי יַבע, בלענת שמר מזֻקק אותי שבע (רסע"ג, אבוי לירח, סליח' לת"ב, סדור רסע"ג, שכ). איום שבע שוקקות, נחני עסיסו להשקות אִלפני דת בנשיקות, ישקני מנשיקות (ר' משֻלם בר' קלונימוס, אפיק רנן, יוצר ב פסח). — ואמר המשורר: בלב חֹשק חליים נאמנים באש חשק מררים שבעוהו (ר"י הלוי, שפת אדם, זמורה ב, 25). 

— הִפע', הִשְׂבִּיעַ, הִשְׂבִּיעַנִי, הִשְׂבַּעַתְּ, הִשְׂבַּעְתִּי, מַשְׂבִּיעַ, לְהַשְׂבִּיעַ, אַשְׂבִּיעַ, אַשְׂבִּעַ, אַשְׂבִּיעֶךָּ, אַשְׂבִּיעֵהוּ, תַּשְׂבִּיעַ, יַשְׂבִּיעַנִי, יַשְׂבִּיעֵךְ, יַשְׂבִּיעֵם, —  כמו שִׂבַּע, עשה שישבע זולתו: ותפק לרעב נפשך ונפש נענה תַּשְׂבִּיעַ וכו' ונחך יי' תמיד וְהִשְׂבִּיעַ כצחצחות נפשך (ישע' נח י-יא). בניך עזבוני וישׁבעו בלא אלהים וָאַשְׂבִּעַ9 אותם וינאפו (ירמ' ה ז). בצאת עזבוניך מימים הִשְׂבַּעַתְּ עמים רבים (יחזק' כז לג). וְהִשְׂבַּעְתִּי ממך חית כל הארץ (שם לב ד). ומצור דבש אַשְׂבִּיעֶךָּ (תהל' פא יז). שאל ויבא שלו ולחם שמים יַשְׂבִּיעֵם (שם קה מ). אביוניה אַשְׂבִּיעַ לחם (שם קלב יה). חלב חטים יַשְׂבִּיעֵךְ (שם קמז יד). — והשביע האל לאדם רצון: פותח את ידיך וּמַשְׂבִּיעַ לכל חי רצון (שם קמה יו). — והשביע מרורים וכד': לא יתנני השב רוחי כי יַשְׂבִּעַנִי  ממרֹרים (איוב ט יח). הִשְׂבִּיעַנִי במרורים הרוני לענה (איכה ג יה). — והשביע (בגשם) את האדמה, המדבר: להמטיר על ארץ לא איש מדבר לא אדם בו, לְהַשְׂבִּיעַ שאה ומשאה ולהצמיח מצא דשא (איוב לח כו-כז). והשביע אֹרך ימים: ארך ימים אַשְׂבִּיעֵהוּ ואראהו10 בישועתי (תהל' צא יו). — ובתו"מ: המרעיב עצמו על דברי תורה בעולם הזה, הקב"ה משביעו לעולם הבא (סנה' ק.). — *השביע עצמו בדברי תורה: כל המשביע עצמו בדברי תורה ולן אין מבשרין אותו בשורות רעות (רבי חייא בשם ר' יוחנן, ברכ' יד.). — *ועל אבר המין: אבר קטן יש לו לאדם מרעיבו שבע משביעו רעב (סוכ' נב:, וכעין זה סנה' קז., ועי' גם ירוש' כתוב' ה ט11. — *והשביע העינים12: ויתן (יעקב) ביד עבדיו עדר עדר לבדו וכו' ולמה לא הכניסן כולן כאחת כדי להשביע עיניו של רשע (מד"ר בראש' עו). — *והשביע את עצמו, את זולתו, במשמ' עשה שיֵראה כשָׂבע, כעשיר: אדם עשוי שלא להשביע את עצמו (ר"נ, סנה' כט:). כשם שאדם עשוי שלא להשביע את עצמו כך אדם עשוי שלא להשביע את בניו (רבי חייא, שם). — ובסהמ"א, גם בהשאלה, °השביע דבר בֵּאוּר, באר אותו די הצֹרך13: והשיבותי הדברים בהקדמה הזאת, עם שמנהגי לקצר, להשביעה באור מפני שהיא מכונת כל הספר הזה וקטבו (ר"י א"ת, או"ד ב, לייפציג, מט). ולא יספיק לי זה עד שאשביעהו באור (שם, נג). — °וכפ"ע, נעשה שָׂבֵעַ: ע"י ששותהו (את היין) בלגימות גסות וגרון מלא הוא משביע וכו' (רש"י, סוכה מט:). 

— פֻע', *שֻׂבַּע, בינ' מְשֻׂבָּע, — שנעשה שָׂבֵעַ14: ד"א בחדש השביעי שהוא משובע בכל, גרנות בתוכו גתות בתוכו כל מיני מגדים בתוכו (פסיק' ר"כ, בחדש השביעי, בובר, קנד.)15

— הִתפ', *הִשְׂתַּבַּע, — כמו קל: מהו מדרכיו ישבע סוג לב א' אבא בר כהנא אומר אותו הלב שהוא מלא סוגים, מדרכיו עתיד להשתבע (מד"ר במד' יד).