ש"ז, כנ' רְעָבָם, ― א) רגש הכאב של האדם ויתר בעלי החיים שאין להם מה לאכל, וגם חסר אֹכל עצמו, Hunger; faim; hunger: כי הוצאתם אתנו אל המדבר הזה להמית את כל הקהל זה בָּרָעָב (שמות יו ג). ועבדת את איביך אשר ישלחנו יי' בך בְּרָעָב ובצמא (דבר' כח מח). והמתי בָרָעָב שרשך (ישע' יד ל). הבחורים ימותו בחרב בניהם ובנתיהם ימתו בָּרָעָב (ירמ' יא כב). שאי אליו כפיך על נפש עולליך העטופים בְּרָעָב (איכ' ב יט). ולחם משמים נתת להם לִרְעָבָם (נחמ' ט יט). ― ובצרופים עם תאר, אסופי רעב, חללי רעב, מזי רעב, מתי רָעָב: מזי רָעָב ולחמי רשף (דבר' לב כד). לכן גלה עמי מבלי דעת וכבודו מתי רָעָב והמונו צחה צמא (ישע' ה יג). טובים היו חללי חרב מחללי רָעָב (איכ' ד ט). ― ועם ש"ע, תחלואי רעב, זלעפות רעב, חרפת רעב: אם יצאתי השדה והנה חללי חרב ואם באתי העיר והנה תחלואי רָעָב (ירמ' יד יח). והרביתי את פרי העץ ותנובת השדה למען אשר לא תקחו עוד חרפת רָעָב בגוים (יחזק' לו ל). בנפשנו נביא לחמנו מפני חרב המדבר עורנו כתנור נכמרו מפני זלעפות רָעָב1 (איכ' ה ט-י). ― ב) רָעָב, במשמ' מכת רעב המדינה, צרת רעב, אף בצרופים כגון שנת רעב, Hungersnot; famine: ויהי רָעָב בארץ וירד אברם מצרימה לגור שם כי כבד הָרָעָב בארץ (בראש' יב י). ויהי רָעָב בארץ מלבד הָרָעָב הראשון אשר היה בימי אברהם (שם כו א). הנה שבע שנים באות שבע גדול בכל ארץ מצרים וקמו שבע שני רָעָב אחריהן ונשכח כל השבע בארץ מצרים וכלה הָרָעָב את הארץ ולא יודע השבע בארץ מפני הָרָעָב ההוא אחרי כן כי כבד הוא מאד (שם מא כט-לא). רָעָב כי יהיה בארץ וכו' ופרש כפיו אל הבית הזה (מ"א ח לז-לח). ויהי רָעָב גדול בשמרון (מ"ב ו כה). כחשו ביי' ויאמרו לוא היא ולא תבוא עלינו רעה וחרב וְרָעָב לוא נראה (ירמ' ה יב). ויקרא רָעָב על הארץ כל מטה לחם שבר (תהל' קה יו). ― ושלח ה' רעב ושלחתי עליכם רָעָב וחיה רעה ושכלך (יחזק' ה יז). ―  ובמנית כל מיני מכות וצרות יחד, חרב ורעב ודבר וכדו': כי יצמו אינני שמע אל רנתם וכו' כי בחרב וּבְרָעָב ובדבר אנכי מכלה אותם (ירמ' יד יב). ואחרי כן נאם יי' אתן את צדקיהו מלך יהודה וכו' ואת הנשארים בעיר הזאת מן הדבר מן החרב ומן הָרָעָב ביד נבוכדראצר מלך בבל (שם כא ז). והעיר נתנה בידי הכשדים הנלחמים עליה מפני החרב וְהָרָעָב מבית (יחזק' ז יה). ארבעת שפטי הרעים חרב וְרָעָב וחיה רעה ודבר שלחתי אל ירושלם (שם יד כא). ― ובהשאלה, רעב לשמע דבר ה': הנה ימים באים נאם יי' והשלחתי רָעָב בארץ לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמע את דברי יי' (עמ' ח יא). ― ובתו"מ: כשאדם בא לידי חולי וכו' הרי הוא מת ברעב (קדוש' ד יד). מקצתן מעשרין ומקצתן אינן מעשרין רעב של בצורת באה וכו' גמרו שלא לעשר רעב של מהומה ושל בצורת באה, ושלא ליטול את החלה רעב של כליה באה (אב' ה ח). ― ובתפלה: והסר מעלינו אויב דבר וחרב ורעב ויגון (השכיבנו, תפלת ערבית). ― ובסהמ"א: בנשים שאין ווסתן זב כראוי או בימי הורתן תמצא הרעב כלבי ותאכלנה בשר חי נתר ובורית ופחמים וכיוצא בהם (טוביה כץ, מעשה טוביה, בית חדש ג ג, קג:). ― גוע ברעב, מת ברעב, נמצא במצוקת רעב, במשמ' אין לו מה לאכל, נוהג בספאות ובדבור. ― ומ"ר *רְעָבִין:  עשרה רעבין2 באו לעולם וכו' (מד"ר בראש' כה, תיאודור, 241; שם רות א).