רַעַבְתָנוּת

° 1, ש"נ, — תכונת מי שהוא רעבתן: ולעיטה ורעבתנות (ר"ש דונולו, חכמוני ליצירה ה). (שעה שלישית מאכל יורשין) לאו משום רעבתנות אלא הואיל ולא עמלו בו (רש"י, פסח' יב:). ומתוך ששונאין חכמי ארץ ישראל את הבבליים קורין את האלכסנדריים שעושין מנהג רעבתנות על שם בבליים (הוא, מנח' ק.). מפי השמועה למדו שזולל הוא האוכל בשר ברעבתנות וסובא השותה יין ברעבתנות (רמב"ם, ממרים ז א). ואמר אבוקרט השובע והרעבתנות סבת החליים (נתן פלקירא, צרי הגוף ה א). האוכל מצה בערב פסח מראה תאותו ורעבתנותו (הלבוש או"ח תעב ב).



1 [ע"פ הארמ' שבתו"מ רעבתנותא.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים