* 1, ש"נ, — דבר חלש, לא חזק: כל הספק טהור לתרומה טהור לחטאת, כל התלוי לתרומה נשפך לחטאת, אם עשו על גביו טהרות תלויות הרפפות טהורות לקדש ולתרומה ולחטאת, ר"א אומר הרעדות2 טמאות לחטאת (פרה יא ב)
1 [עי' בהערה הבאה].
2 [פרש הרמב"ם וז"ל: ורעדות עצים מחוברים חבור חלוש ולזה נקרא רעדות להתרעדם אם יינעו וכו' ע"כ. ופרושו כנראה נכון מצד הענין, אף עפ"י שמצד הלשון אין לחבר מלה זו עם א. רעד העברי אלא עם ב. רעד, שרש הבא בסור' במשמ' חלש, רופף (עי' ברוקלמן במלונו, מהד' ב, עמ' 738), בפעל ובשם בצורות שונות. שרש זה מקביל הוא לערב' רע'ד رغد (שלא כמו רעד המקראי שהוא רעד رعد בערב') במשמ' (היה) רך ונוח.
ואמנם הערוך (ערך רעד) מפרש: מים שיוצאין מן הקרקע טיפה טיפה בחלישה בלא כח, ע"כ. וכך גם בס' המספיק לתנחום ירושלמי כ"י, ערך רעד, וז"ל: מא ינז מן אלארץ' נזז צ'עיף נקטה בעד נקטה וליס לה קווה ינדפע כאלאעין, ע"כ ובעבר': מה שיפכה מן הארץ בפכוי חלש, טפה אחר טפה ואין לו כח שיזרם כמעין, ע"כ. אך גם כאן עקר פרוש המלה כלשון חֻלשה נכון הוא, אלא שפרוש זה מיחס את החלשה למים ולא לעצים, ובזה קשה להכריע בלי מקורות נוספים.]