1, פיו"ע, רְעִיתִים, רָעוּ, רָעוּם, רֹעֶה, רֹעִים, רֹעַיִךְ, רֹעוֹת, רְעוֹת, רְעֹתוֹ, רְעֵה, רְעֵם, רְעִי, רְעוּ, אֶרְעֶה, אֶרְעֶנָּה, תִּרְעֶה, יִרְעֶה, יִרְעֵם, תִּרְעֶה, תִּרְעוּ, יִרְעוּ, יִרְעוּן, תִּרְעֶינָה, — א) פ"י, רָעָה האדם את הבקר, העדר, המקנה וכדו', הוליך אותם בנוה, במרעה, ונתן להם לאכל שם, weiden; (faire) paître; to lead to pasture: אשובה אֶרְעֶה צאנך אשמר (בראש' ל לא). ויעקב רֹעֶה את צאן לבן הנותרת (שם שם לו). אשר מצא את הימם במדבר בִּרְעֹתוֹ את החמרים לצבעון אביו (שם לו כד). וילכו אחיו לִרְעוֹת את צאן אביהם בשכם (שם לז יב). ומשה היה רֹעֶה את צאן יתרו חתנו (שמות ג א). חומה היו עלינו גם לילה גם יומם כל ימי היותנו עמם רֹעִים הצאן (ש"א כה יו). ועמדו זרים וְרָעוּ צאנכם (ישע' סא ה). כה אמר יי' אלהי ישראל על הרעים הָרֹעִים את עמי אתם הפצתם את צאני ותדיחום ולא פקדתם אתם וכו' והקמתי עליהם רעים וְרָעוּם (ירמ' כג ב-ד). הלא הצאן יִרְעוּ הרעים (יחזק' לד ב). והשבתים מֵרְעוֹת צאן ולא יִרְעוּ עוד הרעים אתם (שם שם י). רְעֵה את צאן ההרגה (זכר' יא ד). גבולת ישיגו עדר גזלו וַיִּרְעוּ (איו' כד ב). צאי לך בעקבי הצאן וּרְעִי את גדיתיך על משכנות הרעים (שה"ש א ח). — ובלי השלמת המֻשא, אף בציון מקום המרעה: השקו הצאן ולכו רְעוּ (בראש' כט ז). הלוא אחיך רֹעים בשכם (שם לז יג). איפה הם רֹעִים (שם שם יו). דודי לי ואני לו הָרֹעֶה בשושנים (שה"ש ב יו). דודי ירד לגנו לערוגות הבשם לִרְעוֹת בגנים וללקט שושנים (שם ו ב). ועי' רֹעֶה. — ובהשאלה, רָעָה המלך את העם והארץ, משל בהם: אתה תִרְעֶה את עמי את ישראל ואתה תהיה לנגיד על ישראל (ש"ב ה ב). הדבר דברתי את אחד שבטי ישראל אשר צויתי  לִרְעוֹת את עמי ישראל (שם ז ז). ונתתי לכם רעים כלבי וְרָעוּ אתכם דעה והשכיל (ירמ' ג יה). — ורעה בעם: מאחר עלות הביא לִרְעוֹת ביעקב עמו ובישראל נחלתו (תהל' עח עא). — ורעה את הארץ בחרב: וְרָעוּ2 את ארץ אשור בחרב ואת ארץ נמרוד בפתחיה (מיכ' ה ה). — ורעה את עצמו: הוי רעי ישראל אשר היו רֹעִים אותם (יחזק' לד ב). וַיִּרְעוּ הרעים אותם ואת צאני לא רעו (שם שם ח). —  ורעה אלהים אדם או עם, דאג לו, שמר וכלכל אותו: האלהים הָרֹעֶה אתי מעודי עד היום הזה (בראש' מח יה). כרעה עדרו יִרְעֶה בזרעו יקבץ טלאים ובחיקו ישא (ישע' מ יא). והוצאתים מן העמים וכו' וּרְעִיתִים אל הרי ישראל וכו' במרעה טוב אֶרְעֶה אותם וכו' (יחזק' לד יג-גד). כי כפרה סררה סרר ישראל עתה יִרְעֵם יי' ככבש במרחב (הוש' ד יו). רְעֵה עמך בשבטך צאן נחלתך (מיכ' ז יד). הושיעה את עמך וברך את נחלתך וּרְעֵם ונשאם עד העולם (תהל' כח ט). וַיִּרְעֵם3 כתם לבבו ובתבונות כפיו ינחם (שם עח עב). — ובהשאלה על דבור האדם: שפתי צדיק יִרְעוּ רבים ואוילים בחסר לב ימותו (משלי י כא). — וגרן ויקב: גרן ויקב לא יִרְעם4 ותירוש יכחש בה (הוש' ט ב). — ורעה רוח את האדם, הוליך אותו: כל רעיך תִּרְעֶה רוח ומאהביך בשבי ילכו (ירמ' כב כב). — והמות את יורדי שאול: כצאן לשאול שתו מות יִרְעֵם (תהל' מט יה). — ב) פ"ע, רָעָה המקנֶה, העדר, רעו הצאן, האתונות וכדו', הלכו במרעה הלוך ואכול, weiden; paître; to pasture, graze:  וְרָעוּ כבשים כדברם (ישע' ה יז). וְרָעוּ בכורי5 דלים ואביונים לבטח ירבצו (שם יד ל). שם יִרְעֶה עגל ושם ירבץ (שם כז י). זאב וטלה יִרְעוּ כאחד (שם סה כה). האדם והבהמה הבקר והצאן אל יטעמו מאומה אל יִרְעוּ ומים אל ישתו (יונ' ג ז). כי המה יִרְעוּ ורבצו ואין מחריד (צפנ' ג יג). הבקר היו חרשות והאתנות רֹעוֹת על ידיהם (איו' א יד). —  ועם צרוף המורה על המקום, באחו, בשושנים, על, אל מול: עלת שבע פרות וכו' וַתִּרְעֶינָה באחו (בראש' מא ב). גם הצאן והבקר אל יִרְעוּ אל מול ההר ההוא (שמות לד ג). על דרכים6 יִרְעוּ ובכל שפיים מרעיתם (ישע' מט ט). והיה חבל לשארית בית יהודה עליהם יִרְעוּן בבתי אשקלון בערב ירבצון (צפנ' ב ז). תאומי צביה הָרֹעִים בשושנים (שה"ש ד ה). — ובמשמ' זו כפ"י, רעה את המקום, אכל מה שבו: תקעו עליה אהלים סביב רָעוּ איש את ידו (ירמ' ו ג). ושבבתי את ישראל את נוהו וְרָעָה הכרמל והבשן ובהר אפרים והגלעד תשבע נפשו (ירמ' נ יט). שם תרבצנה בנוה טוב ומרעה שמן תִּרְעֶינָה אל הרי ישראל (יחזק' לד יד). — ובהשאלה על בני אדם נודדים במדבר: ובניכם יהיו רֹעִים במדבר ארבעים שנה (במד' יד לג). — ג) ורָעָה אדם את פלוני, הלך עמו, אחריו, היה לו לרע וחבר, sich anschliessen, folgen; s`attacher, joindre; to join, follow: הלוך את חכמים וחכם וְרֹעֶה כסילים ירוע (משלי יג כ). נוצר תורה בן מבין וְרֹעֶה זוללים יכלים אביו (שם כח ז). — ורעה איש אשה, לקח אותה לרעיה לו: איש אהב חכמה ישמח אביו וְרֹעֶה זונות יאבד הון (שם כט ג). רֹעֶה עקרה לא תלד ואלמנה לא ייטיב7 (איו' כד כא). — ובהשאלה רעה האדם רוח, אִוֶּלת, אמונה (ז"א בטחון), רדף אחריהן, folgen; suivre; to follow: אפרים רֹעֶה רוח ורדף קדים (הוש' יב ב). בטח ביי' ועשה טוב שכן ארץ וּרְעֵה אמונה (תהל' לז ג). לב נבון יבקש דעת ופני כסילים יִרְעֶה אולת (משלי יה יד)8 — ובתו"מ: הפסח שנמצא קודם שחיטת הפסח ירעה עד שיסתאב וימכר (ר' עקיבא, פסח' ט ו). היה מעלה את הכסף ואת האשם ומת, הכסף ינתן לבניו והאשם ירעה עד שיסתאב וימכר (ב"ק ט י). מצא חמור או פרה רועין בדרך אין זו אבדה (ב"מ ב ט). מעשה בהמה מצטרף כמלוא רגל בהמה רועה, וכמה היא רגל בהמה רועה, ששה עשר מיל (בכורות ט ב). המביא אשם תלוי ונודע לו שלא חטא, אם עד שלא נשחט, יצא וירעה בעדר (ר' מאיר, כרית' ו א). שלא הלכו אלא לרעות את עצמם9 (ספרי במד' סט). מהו מימר (בברכת המזון בשבת), רעינו פרנסינו (ר' זעירא, ירוש' שבת יה ג). הניח להן אביהן פרה מוחכרת ומושכרת ביד אחרים או שהיתה רועה באפר וילדה בכור נוטל פי שנים (ב"ב קכג:). ואלו הן בייתיות, כל שיוצאות ורועות חוץ לתחום ובאות ולנות בתוך התחום (ביצ' מ.). בדק לדוד בצאן ומצאו רועה יפה (מד"ר שמות ב). והי' (דוד) מוציא הקטנים לרעות כדי שירעו עשב הרך ואחר מוציא הזקנים כדי שירעו עשב הבינונית ואחר מוציא הבחורים שיהו אוכלין עשב הקשה אמר הקב"ה מי שהוא יודע לרעות הצאן איש לפי כחו יבא וירעה בעמי (שם שם). חייך אתה תרעה צאני ישראל (שם שם). והיו (מרים ויוכבד) רועות את ישראל שלבם רך כשושנים (שמואל בר נחמני, שם שה"ש, שני שדיך). —  ואמר המשורר: אשר רעה חסר דעות יצודנו לפח רעות, ומי רעה מלא חכמה יסירו מנתיב תועות (ר"ש הנגיד, בן משלי, אברמסון, 31). כי שם חרב מות תרעה כל שוכן בה בפתחיה (רמב"ע, הענק ח, ברודי, שעו). — °ובמשמ' שם לב לדבר, התחשב בו10: הבורא ית' אינו רועה הזמן אבל רועה הלבבות (עולם קטן, הוצ' הורויץ, 72). — °וכוכב רועה: ז' כוכבים הם שרועים, השמש הירח וכו' וז' כוכבים שאינם רועים, זה ז' כוכבים של כימה (מדרש תדשא ו, ביהמ"ד ג, 168). 

— פִע', רֵעָה, —  רֵעָה את פלוני לעצמו, קֵרב אותו כְּרֵעַ, zugesellen; attacher; to attach: ותהי אשת שמשון למרעהו אשר רֵעָה לו (שפט' יד כ). — ובמדר': רעיתי יפתי, בתו של יצחק שריעה אותי וייפה אותי על גבי מזבח (מד"ר שה"ש, דומה דודי). רעיתי, שריעו אותי בים ואמרו זה אלי ואנוהו (שם, אני ישנה). רעיתי, בתו של אברהם שריעה אותי בעולמי (פסיק' ר"כ, החדש, בובר, נ.). — ואמר המשורר: ולשועה לשוא עוני ירעה11 למרעה את לבבו ציץ התולים (ר"ש הנגיד, בן משלי, ששון קכ; שם, אברמסון, 3). חבר נפשך תרעהו לנפשך ואת והוא ביראת אל תאומים (שם קעד; שם, אברמסון 154). 

— הִתפ', תִּתְרַע, — הִתְרָעָה את פלוני וכדו', התחבר אליו כרֵעַ: אל תִּתְרַע את בעל אף ואת איש חמות לא תבוא (משלי כב כד). — ובסהמ"א: כשתהיה בתוך עם התרע לטוב שבהם ואל תתרע לרע פן תהיה כמוהו (ר"י א"ת, מבחר הפנינים, 58). ואמר המשורר: והאל לא יתרע באדם כי ירע (דונש, לדורש החכמות, אלוני, עד). איש טוב אשר יתרע לאיש חלף בו או פגשהו עלי אורח, ורע אשר יתרע ליראה או אוה ולא מלב בעל כורח (ר"ש הנגיד, בן משלי, ששון, קכה; שם, אברמסון, 17). 

— הִפע', *הִרְעָה, הֶרְעָה, — כמו קל: מבעלי בתים שבגליל העליון היו בית אבא, ומפני מה חרבו, שהיו מרעין בחורשין ודנין דיני ממונות ביחיד (ר' ישמעאל, ב"ק פ.). — ובסהמ"א: לפי שהיו רועים של לוט רשעים ומרעים בהמתם בשדות אחרים (רש"י, בראש' יג ז). רועה בהמות העיר בשכר בשביל הנאת אחרים אינו חוטא להרעות עד שיגיע למרעה המופקר לכל (הוא, ב"מ ה:, ד"ה דידיה). ברועה גדול שידוע לכל שאינו מרעה שום פעם בעצמו (מרדכי, ב"מ רפא).