ש"ז, רֹאִי, — כמו ב. רְעִי, גלל: הנני אליך נאם יי' צבאות וגליתי שוליך על פניך והראיתי גוים מערך וממלכות קלונך והשלכתי עליך שקצים ונכלתיך ושמתיך כּרֹאִי1 נחום ג ו. וזהמתו חיתו לחם ונפשו מאכל תאוה יכל בשרו מֵרֹאִי2 ושפי עצמתיו לא ראו איוב לג כ-כא. — ובתו"מ: אלו לא מטמאין ולא מכשירין, הזיעה והליחה סרוחה והראי והדם היוצא עמהן מכשיר' ו ז. תשעה משקין בזב, הליחה והזיעה סרוחה והראי3 טהורים מכלום וכו' זובו ורוקו ומימי רגליו מטמים טומאה חמורה ספרא ויס, מצורע, פרק זבים, פרשה א — ואמר המשורר: עונות נבלוך נפשי ונהפך יקרך בוז והם שמוך כראי ר"י חריזי, הענק, ספר היובל להרכבי. — *בֵּית הָרְאי, במשמ'  כלי של צואה: בית הראי4 שאינו מקבל משקין, אף על פי שמקבל את הראי4 טמא כלים יז ב. — *ובמשמ' זפק העוף5: הלא דין הוא, מה אם במקום שהכשיר את העור פסל בית הראי, מקום שפסל את העור אינו דין שיפסול בית הראי ספרא ויס, ויקרא פרק ט.