ש"ז, רֹאִי, — כמו ב. רְעִי, גלל: הנני אליך נאם יי' צבאות וגליתי שוליך על פניך והראיתי גוים מערך וממלכות קלונך והשלכתי עליך שקצים ונכלתיך ושמתיך כּרֹאִי1 נחום ג ו. וזהמתו חיתו לחם ונפשו מאכל תאוה יכל בשרו מֵרֹאִי2 ושפי עצמתיו לא ראו איוב לג כ-כא. — ובתו"מ: אלו לא מטמאין ולא מכשירין, הזיעה והליחה סרוחה והראי והדם היוצא עמהן מכשיר' ו ז. תשעה משקין בזב, הליחה והזיעה סרוחה והראי3 טהורים מכלום וכו' זובו ורוקו ומימי רגליו מטמים טומאה חמורה ספרא ויס, מצורע, פרק זבים, פרשה א — ואמר המשורר: עונות נבלוך נפשי ונהפך יקרך בוז והם שמוך כראי ר"י חריזי, הענק, ספר היובל להרכבי. — *בֵּית הָרְאי, במשמ' כלי של צואה: בית הראי4 שאינו מקבל משקין, אף על פי שמקבל את הראי4 טמא כלים יז ב. — *ובמשמ' זפק העוף5: הלא דין הוא, מה אם במקום שהכשיר את העור פסל בית הראי, מקום שפסל את העור אינו דין שיפסול בית הראי ספרא ויס, ויקרא פרק ט.
1 [אמנם השבעים והוולג' תרגמו מלה זו במשמ' רַאֲוָה ודגמה, παϱάδειγμα,exemplum, אך ת"י מכערא, לשון כעור, ורש"י פרש כזבל, ראב"ע כטנוף, וכן רב המפרשים העברים, וכך נראה נכון.]
2 [פרוש המלים: יִכֶל בשרו מֵרֹאִי: כך יִכְלָא האדם את בשרו ואת גופו מלכלוך. ועי' ב. רָאָה, הערות.]
3 [בכרית' יג. ובנדה נה: הגרסה: ו(ה)ריעי.]
4 [נ"ה: הרעי.]
5 [זה על פי הבנת חז"ל מֻרְאָתוֹ בְּנֹצָתָהּ. שהבינו מֻרְאָה במשמ' זפק, ונֹּצָה במשמ' רעי וצואה (ועי' רש"י, ת"א ות"י). ואכן אפשר להבין מֻרְאָה (מלשון הִמְרִיא, עף למעלה) ככנף הזנב, ונֹצָה כלשון נוֹצָה של הכנף, וכך טורטשינר בתרגומו. ואמנם מֻרְאַת הזנב במשמ' זו גם היא בית רעי, הואיל והיא מקום קרוב לפי הטבעת.]