רְעִיפָה

°, ש"נ, —  ירידת גשם, נזילה: אגלי טל כמו נטפי טל ורעיפת רביבים (מנחם, מחברת, אגל). הרעיפו שמים וגו', צדק האמור במקרא מוסב על הנזל ועל הרעיפה (רש"י, ישע' מה ח). —  ורעיפת דם במחלה, נזילת דם: לפעמים ידחה הטבע מהאזן דם דרך אלבחראן כמו רעיפת הנחירים (נרבוני, ארח חיים ה ב, כ"י ביהמ"ד שכטר). וחליי האביב הם שלשול דם ורעיפתו (קאנון א ב ב ו). הרעיפה לפעמים תהיה טפה טפה, ולפעמים יהיה הדם מתעורר נחפז פחז חזק (שם ג ה א ד). הרעיפה השחרורית מורה על שיפת הדם מחוזק הקדחת (פרוש אבן רשד על חרוזי אבן סינא). שינוי ווסת רעיפת הטחורים מורסה או מכה בקרבים (טוביה כץ, מעשה טוביה ב א ד, פד.). —  ובמשמ' שטף דברים בתפלה, ואמר הפיטן: קרוא קשב קהילתם, רצף ריווי רעיפתם (ינאי, אימרות איום, קרוב' לשבועות, זולאי, רפד).

חיפוש במילון:
ערכים קשורים