1, קל לא נמצא במקורות הקדומים.

— הָפע', הָרְעָלוּ, — הָרְעַל הברוש, נֻענע, נִענעו אותו, geschüttelt werden; être secoué; to be shaken: מגן גבוריהו מאדם אנשי חיל מתלעים באש פלדת הרכב ביום הכינו והברושים הָרְעָלוּ (נחו' ב ד). — ואמר המשורר: אהה הרעל ברוש גאה ואדיר ועץ נחמד יפה מראה וקומה (רמב"ע, חרדה לבשה, ברודי, קיח). ורוק יברוק ורכב אש פלדות יהלך פיו ויורעלו בראשים (דברי חפץ, ו).— הָרְעֲלָה הכוס, הוטל בה רעל, סם מות2, vergiftet werden; être empoisonné; to be poisoned: כי הנפש גועלת וכוס מרעלת (הרוקח, הלכ' תשובה). ינעם לך צוף זהמתו צחנה או יערב עסיס בכוס מרעלת (משלם דאפיאירה, אשאל ויש משרה, ידיעות מכון שוקן ד, מה). — והרעל האיש והלב, ואמר המשורר: והשותה בסבלו יין חמודה והורעל בו וינע משמריו (לקו"ק, צה). לקחו אל ואיננו, בכיה ליולדתו, הכי הורעל לבו וכו' (אבני זכרון, פירקוביץ, אבן 267 משנת 1172).

— קל, בינ' פָעו', °רָעוּל, — כוס רְעוּלָה, כמו מָרְעֶלֶת, שנתנו בה רעל, סם מות, ואמר המשורר: אני אדן והצרות קרשים, אני אפוד וחשני כוס רעולה (עמנואל, מחב' א, הברמן, 33).

— נִפע', °נִרְעַל, — הֻשקה כוס רעל3, ואמר הפיטן: מלכות אוֹמָר כיין חמר, מר לי מר וארעל (שננו לשונם, אהבה פ' וירא).

— הִפע', °הִרְעִיל, — הרעיל את האדם, את הכוס, השקה אותו כוס תרעלה, הטיל בה סם מות, vergiften; empoisonner; to poison, ואמר הפיטן: הערים סוד בליעל, להוגי חן יעל, מסוך סף רעל, חיימו המרר והרעל (שלמה הבבלי, אין צור חלף, זולת שבת א חנכה). כמוס יום נקם צריך להרעילם (איומתי שמחי ועלזי, מאורה שבת ב אחה"פ). — ונוהג בספרות ובדבור אף בשמושים משאלים, הרעיל את הדם, את האוירה וכדו.

— הִתפע, °הִתְרָעֵל, — הרעיל את עצמו: שתי כוסך עתה הגברת ירושלם עם בתך ציון והתרעלי בו עמה (יוסיפון פרק פה).