רַעֲנָנוּת

°, ש"נ, — תכונת מי שהוא רענן, דשנות, Frische, Saftigkeit; fraicheur, succulence; freshness, juiciness: וכאשר היינו משוטטים בא זקן אלינו וכו' והוא ברעננות החוזק ולא רוצץ ממנו עצם (חי בן מקיץ, 2). שקרא אותו (את הברוש) רענן כי הוא עומד לעולם ברעננותו (ר"י אנטולי, מלמד התלמידים, ויצא, כח.). שיקראו אותו (את האביב) שאר האומות פרימא ווירא כי אז יראה רעננות כל צומח (שם בא, נד.). בן ארבעים שהגיע לבינה ורעננותו הולך וחסר (שם, סכות, קפו:). ממקום שאין שם לא פרי ולא רעננות ארץ מלחה (שם שם, קפח.). וכל עץ ועץ כפי שרשו וכפי המקום שהוא שתול בו יהיה דשנותו ורעננותו (שם שם). בעשבי האחו שיבשו עם המצא אצלם הלחות והרעננות (רלב"ג, איוב ח). כי הבריאות ורעננות הגוף הוא תכלית המציאות (אברהם ביבאגו, דרך אמונה א א ד). ולכן אפילו העלים, שהם המצות הקלות ימצאו תמיד ברעננותם (ר"י אברבנאל, נחלת אבות ג, כל שחכמתו מרובה).

חיפוש במילון:
ערכים קשורים