פ"ע, רַעֲנָנָה1 – היה רַעֲנָן: בלא יומו תמלא וכפתו לא רַעֲנָנָה (איו' יה לב).

– פִע', °רִעֲנֵן, – רענן את המצח, עשה אותו רענן ודשן, ואמר הפיטן: הגשם דשאים ירענן2 ושור ומריא בו יחנן (ר"א קליר, יפרח ארץ, תפלת גשם). – ובהשאלה, את האדם: רצוי תשורה לפניך העלה, רצית ניחוחו ושועו עלה, רם במקור נדפס 'רק'. נשבעתה מעשות כלה, רעננתו למלאות תבל כולה (משלם בן קלונימוס, אשוחח נפלאותיך, עבודת יוה"כ, .,Elbog., Stud, עמ' 127).

– פֻע', רֻעֲנַן, רֹעֲנַן, – נעשה דשן ורענן, ואמר הפיטן: רוענן (השעיר) בקומה בעמדו בתווך כלולב ממוצע בהדס וערבה (קטע עבודת יוה"כ, שם, 169). ירוענן כעץ בפריו יצליח, ראוים לשמח ולהצליח (ארוסה בחסד עולם, ברכת מזון לחתן, ידיעות מכון שוקן ה, קד).

– הִתפ', °הִתְרַעֲנֵן, – שב להיות רענן ודשן: ועוד משמש (האדם) שני שמושים ומתרענן (ברכיה הנקדן, הוצ' גלנץ, פסקה לא).