ש"ז, כנ' רַעַמְךָ, – קול התפרקות הברק בענן, Donner; tonnère; thunder: מעם יי' צבאות תפקד בְּרַעַם וברעש וקול גדול סופה וסערה ולהב אש אוכלה (ישע' כט ו). קול רַעַמְךָ בגלגל האירו ברקים תבל רגזה ותרעש הארץ (תהל' עז יט). בצרה קראת ואחלצך אענך בסתר רַעַם1 אבחנך על מי מריבה (שם פא ח). מן גערתך ינוסון מן קול רַעַמְךָ יחפזון (שם קד ז). הן אלה קצות דרכו ומה שמץ דבר נמצא בו וְרַעַם2 גבורתו מי יתבונן (איו' כו יד). —  ובהשאלה על תרועת מלחמה: בדי שופר יאמר האח ומרחוק יריח מלחמה רַעַם שרים ותרועה (איו' לט כה). —  ובתו"מ אף מ"ר רְעָמִים: על הזיקין ועל הזועות ועל הברקים ועל הרעמים ועל הרוחות אומר ברוך שכחו וגבורתו מלא עולם (ברכ' ט ב). נפל כותלו מקול הזועות מקול הרעמים, אם עמד ובנאו כדרכו פטור (ירוש' ב"ק ו א). לא נבראו רעמים אלא לפשוט עקמומית שבלב (ריב"ל, ברכ' נט.). משעלו בני הגולה פסקו הזיקין והזועות והרוחות והרעמים (ר' אבין בר שבא, חול' פו.). הרעם הזה בשעה שיוצא כתיקונו אין כל בריה יכולה לעמוד עליו וכו' אם על סדרו של רעם אי אתה יכול לעמוד, על סדר העולם על אחת כמה וכמה (רב הונא, מד"ר בראש' יב). חייך שאין רעמים שאין אחריה' מטר (פסיק' רב', כי פקד ה', קפב:). —  ובסהמ"א: שמה הברקים יופיעו והרעמים יריעו (ראב"ע, חי בן מקיץ, איגר, עמ' 141). —  ואמר הפיטן: עורר סערה בשאגת רעמים, עוכר זדים במשברי ימים (אתה הארת, יוצ' ז פסח, מחז' איט' א, קכ). —  ואמר המשורר: וברק ענן אורו כמו ניצוץ וכו' תשמע שאון רעמו כחוללת ארץ יבקע קול חליליה (ר"ש הנגיד, הנה יחידתי, הברמן ב, 8). —  ובהשאלה:  ולקול רעמיו ואבני אלגבישיו גועו ויצמתו (ר"י חריזי, תחכ', הקד', 13). ומולידין (הפולים) נפח ורעם הרבה בבטן ועולה עשנו אל הראש (ר"מ אלדבי, שבילי אמונה ה, פרק ב, אות פ).