פ"י, רָצָם, רָצְתָה, רָצִיתָ, רְצִיתָם, רָצוּ, רוֹצֶה, רֹצָם, רְצוֹת, רְצוֹתִי, רְצֹתוֹ, רְצֵה, אֶרְצֶה, אֶרְצֵם, תִּרְצֶה, תִּרֶץ, תִּרְצֵנִי, יִרְצֶה, יִרְצְךָ, יִרְצֶךָ, יִרְצֵהוּ, יִרְצוּ1 — רָצָה אדם או אלהים את הדבר או את האדם, נחה דעתו ממנו, קבל אותו בנחת רוח, Gefallen finder an; trouver plaisir dans, trouver bon; to be pleased with, like: ראיתי פניך כראת פני אלהים וַתִּרְצֵנִי (בראש' לג י). ברך יי' חילו ופעל ידיו תִּרְצֶה (דבר' לג יא). יי' אלהיך יִרְצֶךָ (ש"ב כד כג). כן אהבו לנוע רגליהם לא חשכו ויי' לא רָצָם (ירמ' יד י). כי יצמו אינני שמע אל רנתם וכי יעלו עלה ומנחה אינני רֹצָם (שם שם יב). שם יעבדני כל בית ישראל כלה בארץ שם אֶרְצֵם וכו' בריח ניחח אֶרְצֶה אתכם (יחזק' כ מ-מא). זבחי הבהבי יזבחו בשר ויאכלו יי' לא רָצָם (הוש' ח יג). כי אם תעלו לי עלות ומנחתיכם לא אֶרְצֶה (עמו' ה כב). הקריבוהו נא לפחתך הֲיִרְצְךָ או הישא פניך (מלא' א ח). כי לא תחפץ זבח ואתנה עולה לא תִרְצֶה (תהל' נא יח). נדבות פי רְצֵה נא יי' ומשפטיך למדני (שם קיט קח). יעתר אל אלוה וַיִּרְצֵהוּ וירא פניו בתרועה וישב לאנוש כצדקתו (איוב לג כו). — ורָצָה דבר מיד אחר: אין לי חפץ בכם וכו' ומנחה לא אֶרְצֶה  מידכם (מלא' א י). והבאתם את המנחה הַאֶרְצֶה  אותה מידכם (שם שם יג). — ובמשמ' מחלשת, הסכים לדבר, ראה אותו כטוב לפניו, gutheissen, billigen; approuver, consentir à; to approve, consent to: בִּרְצוֹת יי' דרכי איש גם אויביו ישלם אתו (משלי יו ז). לך אכל בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך כי כבר רָצָה האלהים את מעשיך (קהל' ט ז). — ובמשמ' מחֻזקת, רצה דבר או אדם, רצתה נפשו אותו, אהב אותו, lieben; aimer; to love, like: הן עבדי אתמך בו בחירי רָצְתָה נפשי (ישע' מב א). כי לא בחרבם ירשו ארץ וזרועם לא הושיעה למו כי ימינך וזרועך ואור פניך כי רְצִיתָם (תהל' מד ד). רָצִיתָ יי' ארצך שבת שבות יעקב (שם פה ב). כי רָצוּ עבדיך את אבניה ואת עפרה יחננו (שם קב יה). רוֹצֶה יי' את יראיו את המיחלים לחסדו (שם קמז יא). כי את אשר יאהב יי' יוכיח וכאב את בן יִרְצֶה2 (משלי ג יב). כי אתה בחן לבב ומישרים תִּרְצֶה (דהי"א כט יז). —  ורצה באדם או בדבר במשמ' זו: והבאתם עץ ובנו הבית וְאֶרְצֶה בו ואכבד (חגי א ח). לא בגבורת הסוס יחפץ לא בשוקי האיש יִרְצֶה (תהל' קמז י). כי רוֹצֶה יי' בעמו יפאר ענוים בישועה (שם קמט ד). כי ביהודה בחר לנגיד ובבית יהודה בית אבי ובבני אבי בי רָצָה להמליך על כל ישראל (דהי"א כח ד). ועוד בִּרְצוֹתִי בבית אלהי יש לי סגלה זהב וכסף וכו' (שם כט ג). — ובהשאלה, רצה האדם דרך זו או זו, שקר, אמת, וכדו', בחר בהם והולך אחריהם: זה דרכם כסל למו ואחריהם3 בפיהם יִרְצוּ סלה (תהל' מט יד). אך משאתו יעצו להדיח יִרְצוּ כזב בפיו יברכו ובקרבם יקללו סלה (שם סב ה). תנה בני לבך לי ועיניך דרכי תרצנה4 (משלי כג כו). — ורָצָה עם פלוני, היה בידידות עמו: אם ראית גנב וַתִּרֶץ5 עמו ועם מנאפים חלקך (תהל' נ יח). לא יסכן גבר בִּרְצֹתוֹ עם אלהים (איו' לד ט). — ורצה לעשות דבר, הסכים, התרצה: רְצֵה6 יי' להצילני יי' לעזרתי חושה (תהל' מ יד). — ובלי השלמה, רָצָה האל, התרצה, התפיס: הלעולמים יזנח אדני ולא יסיף לִרְצוֹת עוד (שם עז ח). — ועי' רָצוּי. — ובתו"מ, ובפרט במשמ' חפץ לעשות דבר7, wollen; vouloir; to like: המזנב בגפנים והקוצץ קנים וכו' קוצץ כדרכו בקרדום או במגל ובמגירה ובכל מה שירצה (ר"ע, שביע' ד ו). מצוה בגדול לייבם, לא רצה, מהלכין על כל האחין, לא רצו, חוזרין אצל גדול (יבמ' ד ה). רוצה אשה בקב ותפלות מתשעה קבין ופרישות (ר' יהוש', סוט' ג ד). היה אביו רוצה ואמו אינה רוצה, אמו רוצה ואביו אינו רוצה, אינו נעשה בן סורר ומורה עד שיהו שניהם רוצין (סנה' ח ד). ארבע מדות בדעת, נוח לכעוס ונוח לרצות8 יצא שכרו בהפסדו, קשה לכעוס וקשה לרצות יצא הפסדו בשכרו, קשה לכעוס ונוח לרצות חסיד, נוח לכעוס וקשה לרצות רשע (אבו' ה יא). רוצים או לא רוצים אין לנו לעשות אלא דברי בן עמרם (מכי' מסכ' ב, פרשה א). ונרצה לו, מלמד שהמקום רוצה לו, ועל מה המקום רוצה לו וכו' על מצות עשה ועל מצות לא תעשה שיש בה קום ועשה (ספרא ויס, ויקר' נדבה פרק ד). משל לאדם שאמר רוצה אני שאוכל ענבים, רוצה אני שאוכל תאנים (ספרי במד' פט). חנינו דיעה חננתנו דיעה, רצה תשובתינו רצית תשובתינו וכו' (ריב"ל, ירוש' ברכ' ב ד). לפי שרצו לרבות ממונן נשלטה בהן מאירה (שם סנה' י ט). א"ל הקב"ה למשה, כשרציתי לא רצית, עכשיו שאתה רוצה איני רוצה9  (ר' יהושע בן קרחה, ברכ' ז.). הרוצה שיקבל עליו עול מלכות שמים שלמה יפנה ויטול ידיו ויניח תפילין ויקרא ק"ש (ר' יוחנן, ברכ' יד:). עין שלא רצתה לזון ממה שאינו שלו אין ע"ה שולט' בו (שם כ.). למה תרצדון הרים גבנונים וכו' למה תרצו דין עם סיני (בר קפרא, מגי' כט.). על כל המתים רצה קורע ביד, רצה קורע בכלי, על אביו ועל אמו ביד (ר' יוחנן, מו"ק כב:). עיר אחת היתה בארץ ישראל ולא רצו עבדיה למול (יבמ' מח:). יקריב אותו, מלמד שכופין אותו, יכול בעל כורחו ת"ל לרצונו, הא כיצד, כופין אותו עד שיאמר רוצה אני, וכן אתה מוצא בגיטי נשים כופין אותו עד שיאמר רוצה אני (שם קו.). אפילו משפחות המיוחסות בישראל אם רצו לעשות כדרך שהכהנים עושין עושין (שמואל, כתוב' יב:). הרוצה שתבריח נכסיה מבעליה כיצד היא עושה, כותבת שטר פסים לאחרים (רשב"ג, שם עט.). ראובן שמכר כל שדותיו לשמעון וחזר שמעון ומכר שדה אחת ללוי ואתא ב"ח דראובן, רצה מזה גובה, רצה מזה גובה (רבה, שם צב.). האשה שהלכה היא ובעלה למדינת הים ובאת ואמרה מת בעלי, רצתה ניזונת, רצתה גובה כתובתה (שם קז:). ר' מאיר חכם וסופר, ר' יהודה חכם לכשירצה10, ר' טרפון גל של אגוזין (איסי בן יהודה, גיט' סז.). לכשארצה אהא נזיר (נדר' ג:). בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו (מכו' י:). רוצה בקיומו (של יין נסך) ע"י דבר אחר11 (ע"ז לב.). יש רוצה ואין לו ויש שיש לו ואינו רוצה (ליהנות מאחרים) (ר' פינחס חול' ז:). שרצה המלך לכבדו (מד"ר בראש' יא). וכדי לפייסן שרצה הקב"ה מעשיהם יצתה בת קול ואמרה להם כולכם בני העולם הבא (שם שם לה). רצות  (החיות) אין כתיב אלא רצוא, רוצות לעשות שליחותן (ר' אייבו, שם שם נ). רצה אלהינו שכן בציון מהרה יעבדוך בניך (נוסח ברכה, שם ויקר' ז). מיכאן קבעו חכמים לומר רצה והחליצנו בשבת (שם שם לד). שלא רצתה לגלות קלקולה (שם במד' י). הרשעים קשים לרצות (שם שם יח). אמר לה עמדי והשקיני כוס אחד ולא רצת להשקותו (פסיק' רב', על נהרות בבל, קלו.). שהיו (אלימלך ואשתו ובניו) מעכבין זה על זה מצרות עין שהיה בכולן, בזמן שהבעל רוצה והאשה אינה רוצית או האשה רוצית והבנים אינם רוצים מה שיעשו מצוה (מד"ז רות, בובר, 46). רבונו של עולם, אנו רוצים להיות יגיעים בתורה יומם ולילה אבל אין לנו פנאי (מדר' תהל' א). להם רצית ולנו אי אתה מרצה (שם מד). כי ימינך וזרועך ואור פניך כי רציתם, שהיה הולך לפניהם יומם, לאותם רצית ולנו לא רצית, ואמר כן אני גם לכם אני רוצה (שם שם). — ובתפלה: ברוך אתה ה' הרוצה בתשובה (תפלת י"ח). רצה ה' אלהינו בעמך ישראל ובתפלתם (שם). אלהינו ואלהי אבותינו רצה במנוחתנו (תפלת שבת). — ובסהמ"א: יעשה מלמעלה מקיר לקיר קורה וכו' ויערב, רוצה בחתיכות בשר או בחתיכות פת, רוצה ביין, רוצה בדגים (הלכות קצובות, הלכ' ערובין). והתחייב היודע זה ממנו לבטוח בו וכו' ולרצות בגזירותיו ולדון אותו לטוב כל דיניו ומפעליו (ר"י א"ת, חו"ה, הבטחון ב). ברצותם אותך תהיה תפארתך (שם, יחוד המעשה ה). וכאשר רצו לעשות על משקל וירד מיעקב בא קשה וכו' (ראב"ע, צחות, יז:). כל בת שתבעוה להנשא ורצתה12 שוהה שבעת ימים נקיים מאחר שרצתה ואחר כך תהיה מותרת להבעל (רמב"ם, איסורי ביאה יא ט). בין שלא רצת היא לשתות' בין שלא רצה להשקותה וכו' הרי זו אסורה לכהונה מספק (שם יח יב) אם לא יהא מה שתרצה, רצה מה שיהיה (צרי היגון, 11). — ואמר הפיטן: קדוש לכל אשר יפקדך בייסורו תכפר ותירצה (ינאי, אשרי נושאי, קרוב' ויקרא, זולאי, קנד). בקראך ליכפושים קומו, בירצותך עדת רעייתך (הוא, באוחזך, קרוב' ימים נוראים, שם שם). היום תירצה ברצונך כאשר בעב מים (הוא, היום, קרוב' שמ"ע, שם, שמו). טל תן לרצות13 ארצך (ר"א קליר, תפלת טל). סבת שועי וירץ, שלח גודרי פרץ (משלם בר קלונימוס, אפיק רנן, יוצ' ב פסח). — ואמר המשורר: וספר לא ככל ספר למען כתבו אהבי לי יום רצותו (ר"ש הנגיד, הנרפא הזמן, הברמן ב, 25). הפך במלך כמו הפך בשכורים, ירצה מקום אף ויתאנף מקום רצון (הוא, בן משלי, ששון, קנח; שם, אברמסון, 116). וזכני לשחר דבירך השמם והחרב ולרצות אבניו ועפרותיו ורגבי חרבותיו (רשב"ג, כתר מלכות, ביאליק-רבניצקי ב, 77). אולי תהי רוצה עדי ישק עבד מקום נעל ואצעדה (רמב"ע, הענק ד, ברודי, שמה). יאות לחושק להיות שפל ורצון חשוקו לעשות רוצה, גם יום יהי זועם להאבק בעפר פעמיו עד יהי רוצה (שם שם, שנא). לא ימהרו לריב ולמצות ולא יחושו להתפייס ולרצות (ראב"ע, חי בן מקיץ, איגר, 143). — ורצה לומר, ובקצור רָצָה, התכון לאמר, meinen; avoir en vue; to have in mind: ואין רוצים בו שברא הדברים בכלי הוא החכמה, אבל רוצים בו שברא הדברים מתוקנים וכו' (ר"י א"ת, או"ד ב). והכח האלהי, רוצה לומר המעלה אשר בה ידבק באלהים וברוחניים (הוא, כוזרי א צה). שאמר וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו, רצה לומר שהוא ראוי לשם ההוא ונאות לו (שם ד כה). אבל חשבו עליו אנשים שרצה בדבר הזה כי בלאטיהם נמצא במקרא וישימוה טועה ולא רצה אלא שעקרו בלאטיהם (הוא, הרקמה ז, 46). הרואה את הנולד וכו' רוצה בו הנה העיון בעניני האדם מעסקיו וכו' שיעיין באחרית עניניו (ר"ש א"ת, פרוש רמב"ם לאבות ב ט). ואינם רוצים באמרם חלקי (הנפש) שהיא מתחלקת כהחלק הגופות (הוא, שמנה פרקים לרמב"ם א). ואמרי העלים ממנו, ארצה בו כי זאת ההשגה נעלמת נמנעת בטבעה (הוא, מו"נ א כא). ורצה לומר כי כל המעשים והעמל בם וכו' הבל בלא השארות (ר"י אנטולי, מלמד התלמידים, הקד', א:). או רצה בדברי חפץ הרצון והכונה במצוה (שם, בראשית, ג.). אני כברוש רענן ממני פריך נמצא, רוצה בו אני שמתיך כברוש (שם, ויצא, כח.). פמליא למלך ומה עליה להיות, מחוקה למלך, רוצים בו שתחקה ותדמה דרכיהם לדרכיו (שם, קדושים, קג:). אם אין קמח אין תורה, רוצה בו כי לולא מציאות המזון האנושי הבינוני וכו' לא היה מציאות לתורה (שם, עקב, קסה.). מה רוצה לומר פסוק זה (ר"ז מבצלונה פי' משלי ו, השחר ב, 209). באמרו קול דממה דקה רצה בו הקול המושפע מהדממה וכו' (ר"י לטיף, שער השמים ב, השחר ב, 134). יהיה דעת אלכסנדר מסכים למה שירצהו ארסטוטלוס (רלב"ג, מלחמ' ה' א ב). כי זה החכם וכו' רצה במאמרו עזרת המות עזרה היא להמית כל התאוות הבהמיות (נסים בר שלמה, תרג' חבור יצחק הישראלי, ספר היובל לשטינשנידר, 133). צריכים אנחנו לבאר שלא רצה בזה המקום כי אם שבת בראשית (אהרן הקראי, גן עדן, חג השבועות ב, נב.). כל מקום שירצה שבוע מיום אל יום מסמיכו אל יום כמו שנאמר שלשה שבועים ימים (שם שם, נב:). בעבור שלא היה רוצה לאופן הסכוך לא אמר עלי כך וכך אלא אמר כפות תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל (שם, חג הסכות א, סה.). ויתכן שירצה שהמכסה שנאה לבלתי הוציא אותה בשפתיו הנה הוא חוטא (ר"י עראמה, יד אבשלום על משלי י יב).  ואמר זה אם על המוסר אשר הקדים מסדר החקירה ואם על מה שירצהו מענין השליחות (שם כה יב). והוא מה שרצינו (שם ל כד). וארצה בדומיו המתדמים לאיש בסוג ביחס בשנים בקנין בשבח וממון (ר"י מסיר ליאון, נופ' צופ' ג יב, 129). ואולי זה רצה אפלטון באמרו שהאל צוה וכו' (מנחת קנאות, קופמן, 72). או ירצה, אני אהרג איש אם יבוא לפצוע לי וכו' (רי"צ קארו, תולדות יצחק, יח:). — ור"ת ר"ל, רצה לומר.

— נִפע', נִרְצָה, יֵרָצֶה, יֵרָצוּ, — נתקבל ברצון: ואם האכל יאכל מבשר זבח שלמיו ביום השלישי לא יֵרָצֶה המקריב אתו לא יחשב לו פגול יהיה (ויקר' ז יח). פגול הוא לא יֵרָצֶה (שם יט ז). ומיום השמיני והלאה יֵרָצֶה לקרבן אשה ליי (שם כב כז). — ונרצה לפלוני: וסמך ידו על ראש העלה וְנִרְצָה לו לכפר עליו (שם א ד). לא תקריבו את לחם אלהיכם מכל אלה כי משחתם בהם מום בם לא יֵרָצוּ לכם (שם כב כה). — ובסהמ"א: אע"פ שלא סמך נרצה14 הזבח (ילק' שמע' ויקרא תלח). נכנסה קנאה ושנאה גדולה בלבו של קין על שנרצית מנחתו של הבל (פדר"א כא). והבין אברהם כי נרצה הנער לעולה (שם לא). ולא חזר למעשיו הרעים עוד ונרצית תשובתו (שם מג). המצוה לעשות הדברים הנרצים אצל הש"י (ר"י אלבו, עקרים א יא). — ואמר הפיטן: מה אעידך מאומה מלהרצה, נתונה ביד מריב ומתנצה (ר"א קליר, איכה אשפתו, קינ' ת"ב). — °נִרְצָה, במשמ' הכוָנה אליו, הוא שהתכונו לו, ובינ' נִרְצֶה, כוָנה, מְכֻוָּן, Absicht, Meinung; intention: וא"א שיהיה הנרצה בו ג"כ שהוא ית' אדון על כל מה שיחשב בו אלהות מאבן ועץ וכו', ואמנם הנרצה שהוא ית' שופט על השופטים (ר"ש א"ת, מו"נ ב ו). והיה עצמותו בתכלית החלוף והמרחק מהענין הנרצה בידיעה הנאמרת בנו (ר"ח קרשקש, אור ה' ב א ד). שעיקר כונתה היא אל הנואפת כי היא הנרצית לפי המשל האחרון (ר"י עראמה, יד אבשלום למשלי י כו). מהו הנרצה אצל המדקדקים בפעלים העומדים וכו' (דוד אבן יחיא, לשון למודים ב א). כי הנה הנרצה באמרו שמי השמים הוא על הגלגלים אשר בתוך הכדור העליון (ר"י אברבנאל, בראש', יהי רקיע). שאיך יצוייר רצון קדום ויהיה הנרצה ממנו מחודש (הוא, מפעל' אלה' ו ג). והנרצה אצלי עוד באומרו כי כבדה מאד וכו' (ר' אברהם סבע, צרור המור, וירא, כ.). 

— פִע', יְרַצּוּ, — רִצָּה את פלוני, פִּיֵּס אותו15, בקש את רצונו, begütigen; apaiser; to sooth: בניו יְרַצּוּ16 דלים וידיו תשבנה אונו (איו' כ י). — ובתו"מ: אל תרצה את חברך בשעת כעסו (ר' שמעון בן אלעזר, אבו' ד יח). כל קרבנות היחיד והצבור הציץ מרצה על טומאת הדם ואינו מרצה על טומאת הגוף (שם שם). ונרצה לו, לו ולזבחו, אע"פ שלא סמך הזבח מרצה17 (ר' שמעון, ספרא ויקרא, נדבה פרק ד). שכשם שקרבנות מרצים כך ייסורים מרצים וכו' ועוד עד שהיסורים מרצים יותר מהקרבנות (ספרי דבר' לב). כשהיו ישראל מתייחסים זה אומר שלי הוא לויה וזה אומר שלי הוא לויה וכו' ריצה את אחיו באותה שעה, לכך נאמר יהי רצוי אחיו (שם שנה). שאין מרצין לו לאדם בשעת  כעסו (ר' יוסי, ברכ' ז.). הואיל וארבעה מינין הללו אינן באים אלא לרצות על המים (ר' אליעזר, תענ' ב:). שתהא אתה ואביך אוכלין ושותין ומרצין זה לזה (ב"ב קלד.). אמר לו הקב"ה (למשה) לא כך התניתי עמך, כישיהו פניך כעוסות יהיו פני מרצין את פניך, וכשיהיו פני כעוסות יהיו פניך מרצין את פני (מד"ר שמות מה). בראשונה כשהיה משה כועס על ישראל היה הקב"ה מרצה אותו, כשהיה הקב"ה כועס על ישראל משה מרצה אותו וכו' כשאהיה בכעס אתה מרצה אותי וכשתהיה בכעס אהיה מרצך (שם שם). שהם (ישראל) יודעים לרצות את בוראם (ר"ש, שם ויקר' ה). מן הלוחות שניים ריצה משה את הקב"ה לישראל (ר' יצחק, שם דבר' ג). — *וְרִצָּה את ראובן לשמעון, השפיע על שמעון שיתפיס לראובן: משל למלך שנשא את האשה וכו' לאחר ימים קלקלה וטרדה מביתו, בא שושבינה וריצה אותה למלך (שם שמות מז). — *וְרִצָּה את מעשיו, עשה שיֵרָצוּ מעשיו: בה הופך ומתהפך ומסתכל ונותן עיניו בה עד זמן שתרצה מעשיה להקב"ה וכו' אותה שעה מרצה מעשיה להקב"ה, וכן הוא אומר אז תרצה הארץ את שבתותיה (מדר' תהל' פה). — ובסהמ"א: מי שמרצה בין ישראל לאביהם שבשמים הלא צריך להיות צדיק וישר ונקי בגופו מכל דופי (סדר רע"ג השלם ב, עז:). העה"ז והעה"ב כשתי צרות, כאשר תרצה האחת מהן תקציף השנית (ר"י א"ת, חו"ה, חשבון הנפש ג). אם היה לו כעס עמה וצריך לרצותה שתתפייס יכול לספר עמה כדי לרצותה (טוא"ח כו). כבר תבעתני בזו התביעה ורציתי אותך בענין שלא נשאר לך בידי כלום (טוח"מ צג, בשם הרא"ש). גם הענינים בעצמם ערבים מספיקים מפייסים מרצים לב ונפש השומע להיות נכנעים שומעים שומרים כוונת המאמר (בית מדות, הקד'). ומאשר התורה והפילוסופיא מתנגדות בזה היינו כאיש לו שני אדנים אחד מהם גדול והשני איננו קטן ואין דרך לרצות אחד מהם אלא בעבור על דעת השני (אמו"ר ב ו א , 82). הנה כבר רציתיך ולאשר בידי המשכתיך ומעתה לא תוכל לברוח מידי עוד (רמח"ל, חוקר ומקבל, 8). — ואמר הפיטן: כחוט משי אעדה בניך בקדשם יום תקע ובהריעם למלכם לרצו18 (רסע"ג, אזהרות, סדור רסע"ג, רב). —  ואמר הפיטן: רצה אשר כעס ואל תרגן עמו והרך קול לשכור ירב (ר"ש הנגיד, בן משלי, ששון, רמב; שם, אברמסון, 311). אבירי בריאות ארץ החישו לרצות בוראכם וחסדו יאמיצכם (ראב"ע, חרדו רעיוני, איגר 244). בחי בעלך אילת תרצי בעדי (ר"ש שבזי, שבח אל, שירי תימן, 207). 

— הִתפ', יִתְרַצֶּה , — התרצה ראובן אל שמעון, בקש את רצונו הטוב, לפיס אותו כלפיו: ובמה יִתְרַצֶּה  זה אל אדניו הלא בראשי האנשים ההם (ש"א כט ד). — *ובמשמ' התפַיס, הסכים, היה מרֻצה, נתן את רצונו הטוב: לאדם שכעס על בנו וטרדו מביתו, נכנס אוהבו לבקשו הימנו ולהחזירו לביתו, אמר לו כלום אתה מבקש ממני אלא מפני בני, כבר נתרציתי לבני (ר' אבשלום הזקן מכי' מסכ' ב ג). משל למלך שכעס על אשתו, שלח סופר אחד לכתוב לה גט ועד שלא בא הסופר נתרצה המלך לאשתו (ספרי במד' קלא). נתרציתם19 (להחזיר את הנשיאות לר"ג), אני ואתם נשכים לפתחו של ר"ג (ר"א בן עזריה, ירוש' ברכ' ד א). היה מהלך בשוק של עכו"ם, נתרצה להריח הרי זה חוטא (ת"ר, ברכ' נג.). צריכה גט שמא נתרצה האב בקידושי שני, צריכה חליצה שמא נתרצה האב בקידושי ראשון, צריכה מיאון שמא לא נתרצה האב לא בקידושי ראשון ולא בקידושי שני (קידוש' מה.). כשנתרצה לבנו גזר על מצעריו להרגן (מד"ר שמות ל). שלא התרצה הקב"ה לאהרן אלא על ידי התפלה (שם שם לח). אמר לו (הקב"ה למשה) לך והתרצה להם, שוב אל המחנה (שם שם מה). למלך שנטל אשה וחיבבה יותר מדאי, כעס עליה והניחה וכו' בא אצלה המלך ונתרצה ונכנס אצלה לפלטין (ר' יצחק, שם שם נא). ועכשיו יקפחני (משה את קרח) בדבריו ואני מתרצה לו בעל כרחי (שם במד' יח). שכל זמן שהמלך כועס על אשתו השושבין מפייס ומתרצה המלך לאשתו (שם שם כא). משל למלך שכעס על מטרונה והוציאה מתוך פלטין שלו, לאח"כ בקש להתרצות לה (ר' יהודה בר' סימון, שם שה"ש, באתי לגני). לא נתרצה המקום לראובן (מדר' תנאים, הופמן, דבר' לג ו). — ובתפלה: מתרצה ברחמים ומפיס בתחנונים התרצה והתפיס לדור עני כי אין עוזר (תחנון, תפלת שחרית). — ובסהמ"א בכל המשמ' הנ"ל: נטל (אברהם) קרבן ועמד לפניהן (לפני הפסילים) ואמר להן, טלו ואכלו ושתו ממני והתרצו לי כשאתם מתרצים לכל העולם כולו (ספר המעשיות, גסטר, 4). אם בתשובה ותודה תתרצה הנני שב ומתודה (רסע"ג, הבקשה השניה, סדור רסע"ג, עב). ונושא חן בעיני עמו ומתרצה להם מקטנם ועד גדולם (יוסיפון, גינצבורג, סה). כי אנטפטר מהונך ומאוצרותיך יתרצה למלכי רומה (שם, רלט). לאחר שנתרצה נעתר על ידו ונתרצה על עון כולנו שלא החריב עולמו (רש"י, ישע' נג ו). (אין רוח חסידים) נוחה, עריבה, אין מתרצין במעשיו (הוא, שבת קכא:, ד"ה נוחה). והתרצה אליו בעשות רצונו אז תהיה ממבקשי יי' ואז תשיג ממנו העזר והאומץ (ר"י א"ת, חו"ה, היחוד י). ולא ייחל לבני אדם ולא יעבדם להתרצות אליהם ולא יחניף להם (שם, הבטחון, פתיח'). ומה יועיל לי בהתרצות אל חלש כמוני אשר אין ביכלתו להועיל לי ולא להזיק (שם, יחוד המעשה ה). כל שתבעוה לינשא ונתרצתה20 צריכה למנות שבעה נקיים מיום שנתרצתה ואילך שמא ביום שנתרצית ראתה דם מחמת חימוד (המאירי ליומא ח:). והיה עדיין בחוזק תאותו ובחשק יצרו ולבו בוער אחריה והיא מתרצית לו ועוצר רוחו ומנתק תאותו מיראת שמים (אורח' צדיקים, שער התשובה). והמלך רובירטו כששמע כל זאת שלח לשאנגישא והבטיח לה שיתן מאה אלף פרחים ונתרצית ולקחה את הכסף (שארית ישראל פרק יט). — °ונתרצה הכעס וכדו', שכך ונח: לאחר שנתרצה כעסם משכם שהרגוהו עקרו שור וכו' לאחר שנתרצה דעתם מהריגת שונאיהם הפילו החומות (בראשית רבתי, אלבק, 234). — ואמר הפיטן: ירצה בעובדיו, יתרצה בעבדיו (ינאי, אשרי כאב, קרוב' ויקרא, זולאי, קמט). והתרצה למעמד ישיש ונער, שגבם בטובך מחיתו יער (ר"י אבן אביתור, ארשת שפתי, שעה"ש 13). דום ליל והכבד ואחר שחר מבוא, עד יתרצה עבד בתחנוניו אל רבו (ר"י הלוי, יעירוני רעיוני, זמורה ט, 459). — °ובמשמ' נתקבל ברצון: ובצום ובתפלה היה משכים ומעריב לפני הקב"ה וכו' ולא חזר למעשיו הרעים עוד ונתרצית תשובתו (פדר"א מג). 

— פֻע', בינ' *מְרֻצֶּה, מרוצה, — א) מְפֻיָּס, שהתרצה: מה תצעק אלי, כבר אני מרוצה עליהם (מכי' מסכ' ב פרק ג). כימים הראשונים, מה הראשונים מרוצים אף שניים מרוצים, אמור מעתה, אמצעים בכעס (סדר עולם רבה ו). — ב) כמו רָצוּי, שרוצים בו ואוהבים אותו: וביתו (של שליח הצבור) ריקם ופרקו נאה ושפל ברך ומרוצה לעם (תענ' טז.). — ובסהמ"א: אף במשמ' מרֻצה מהדבר, בדבר, מאדם, לאדם במשמ' שבע רצון, befriedigt, zufrieden; content: אין בני חבורה מרוצין להיות כל אלו הדיעות בחבורתן שמא יעכבו עליהם הסעודה (רש"י, פסח' פט:, ד"ה דיעות). ונרצה לו, מלמד שהמקום מרוצה לו21, ועל מה המקום מרוצה לו וכו' על עשה ועל לא תעשה שניתק לעשה (הוא, זבח' ה:, ד"ה מאן לימא). שכלו יסמך בידיעתם בקבלו אותם מחכם שהוא מרוצה אצלו שיתבאר לו במופת או מנביאי האמת (רוח חן ו). ולא ידע האם מרוצה ממנו אם לא (בן המלך והנזיר ח). שהחפץ והמרוצה במעשה אחר יביט אליו בפנים צהובות (ר"י אנטולי, מלמד התלמידים, נצבים, קפ:). וינהג עצמו במדת הרצון על דרך שיהיו מרוצין ממנו בני אדם (ר' יונה, פי' אבות א טו). מה סגולתו של אדם מרצה עליו כך ישראל מרצין עלי, מה סגולתו של אדם חביבה עליו כך ישראל חביבין עלי (מדה"ג, שמות יט ה, הופמן, 204). אני מפוייסת ומרוצית בתום לב ובנפש חפצה (פחד יצחק, שטר מחילה). איני מקבל זה הפסק ואיני מרוצה מזאת הסינטינצה22 (ר"מ פדואה, REJ 1885 Jan., עמ' 197). ושלשתם היו חברים ומרוצים זה לזה (ר' סעדיה אבן דנאן, מאמר על סדר הדורות, חמדה גנוזה, כט:). שהאדם המתכעס מתנכר לעצמו והמרוצה הוא הבא לידי הכרה שכלית (ר"י אברבנאל, נחלת אבות ה, ארבע מדות בדעות). דזט"ה (דז' טובי העיר) אינם מרוצים שיוציאו בני העיר למצוה קלה אלא לאותו דבר שנגבו (ר"ש מורפורגו, שמש צדקה א, ב:). הוא מניח לו כל בית הכומר להיותו מרוצה מבית הכומר לבד המוצרך לו (שם ב, לח:). אם אותו בעל חנות אחר ירחיב לי שטר שהוא חייב לי השש מאות דוקאטי אני מרוצה ואי לאו לא (שו"ת אדרת אליהו לר' עמנואל חי ריקי, שאלה יב). והשיב אלי שגם הוא מרוצה בזה רק שיהיה אחד מהם ערב לחבירו (שו"ת חוט השני מ). ןוהריני מרוצה לחלוק בריוח והפסד (שם שם). וכל אשר יפשר הוא יהיה מרוצה ומפויס (שו"ת בנימין זאב עט). 

— הַָפע', *הֻרצה, הורצה, — נתקבל ברצון: שאם עבר וזרק את הדם שהורצה, עבר ושחט מתירין לו לזרוק (ר' יוחנן, ירוש' פסח' ח ז). היה בדרך רחוקה ושחטו וזרקו עליו, רב נחמן אמר הורצה (בבלי שם צב:). דם שנטמא וזרקו בשוגג הורצה, במזיד לא הורצה (יומ' ז.). 

— הִפע', °הִרְצָה, — הִרְצָה את פלוני, מלא את רצונו, בקש את רצונו, ואמר המשורר: הרצה בני אדם בטובתך יהיו לך עזרה ברעתך (ר"ש הנגיד, בן משלי, ששון, קנז; שם, אברמסון, 113). הרצה גביר חזק ואל תחוש בדבר משרתיו בחרות אפס (שם). ויחפוץ להרצותך בדברי פיו ואתה תדמה כי בך יריב (ר"ש הנגיד, בן משלי, ששון, קצ; שם, אברמסון, 198). הליץ עליו והרך לו דברו להרצותו (ר"ש הנגיד, בן משלי, ששון, ריז; שם, אברמסון, 256).