רִצּוּץ

°, ש"ז, — רציצה, מעשה הרוצץ והשובר: המרוצה, ריצוץ דלים, ועושק יוכיח עליו, כי עושק ורצוץ תמיד סמוכין בלשון מקרא רש"י, ירמ' כב יז. ירוצו, כמו ותרץ גלגלתו דאבימלך, ל' ריצוץ הוא', יבמ' טו:. כארי כן ישבר רצוץ עצמות לא שבירתם מפני הקדחת זהו שאמר כי האריה תקחנו קדחת בכל יום ויש לו רצוץ עצמות רד"ק, ישע' לח יג. ככלי יוצר תנפצם, כאבני גר מנפצות, כולם ענין פיזור, ויש מהם פיזור עם השבר והרצוץ הוא, סה"ש, נפץ. לא ירדנו בפרך לעיניך וכו' פירוש בקושי וברצוץ שם, פרך. שפוד של מתכת שנרצץ שוויא מנא שהריצוץ פחיסה וכפיפה כעין שבירה שבלי הלקט, יו"ט רנא. מעט שברון ורצוץ כמו מה שיקרה בקדחת רביעית תרגום פרקי גלינוס, כ"י פריז. — ובמשמ' התרוצצות: שני גוים בבטנך, פירוש, אל תפחדי מזה כי הרצוץ הזה הוא בסבת שני בנים שיש בבטנך בחיי, תולדות, ויתרוצצו. אם האמת הוא שיצחק גם כן הוא עקר וכו' אם כן למה היה הרצוץ ר"י אברבנאל, תולדות. ויתרוצצו הבנים בקרבה וכו' רצה לומר כי סבת הריצוץ היה בסבתה צרור המור, תולדות.

חיפוש במילון:
ערכים קשורים