ב. רָקָב

1, ש"ז, — נֹאד, Schlauch; outre; (water) bag: והוא כְּרָקָב2 יבלה כבגד אכלו עש (איוב יג כח). — ואמר בן סירא: צינת רוח צפון ישיב וכרקב יקפיא מקוה (ב"ס גני' מג כ).



1 [כן בארמ' ובסור' רוקבא, ריקבא, ובערב' קִרְבַּה قربة באותה משמ', ואין למלה זו כל קשר לשרש א. רקב.]

2 [במשמ' זו של נאד תרגמו השבעים כאן את המלה, וכך נכון, כדעת רבים.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים