ש"ז, מ"ר כנ' רִקֻּחָיִךְ, – משחת הרוקחים, Salbe; pommade; ointment: ותשרי למלך בשמן ותרבי רִקֻּחָיִךְ1 ותשלחי צריך (ישע' נז ט). – ובסהמ"א2: ואחרי כן לידע הבשמים והזיעות הנכתשות וכו' ולידע הזיעות הנמסות וכו' ואז יתחיל לעשות ריקוחים שיחפץ (שבתי דונולו, ספר המרקחות, שטינשנידר, 1). ובממלכה השנית אנשים שועים וכו' מרקחי רקוחים ומפתחי פתוחים (ראב"ע, חי בן מקיץ, איגר, עמ' 142). המאמר השביעי ברקוחים הפשוטים הנקראים מרבבאת ובלטין קונדיטי (קאנון, מזכרת הרפואות).