רִקּוּד
* 1, ש"ז, — מעשה המרקד: קיפוץ עוקר שתי רגליו כאחת, ריקוד עוקר אחת ומניח אחת (בשם רב חונה, ירוש' ביצ' ה ב). פ' מיני ריקודין רקדה בת פרעה באותו הלילה (ר' חוניא, מד"ר ויקר' יב). — ואמר המליץ: ובמצב ההוא תרקדנה ריקוד במהירות נפלאה בתבנית ריקוד אלם (פאנטאמימע) אשר תשואות חן לו מכל רואה (ר"ש בלוך, שבילי עולם א, כא.).
1 [גם בארמ' שבתו"מ ריקודא.]