*, ש"ז, — מעשה רוֹקֵם, א. רִקְמָה, ובהשאלה יצירת העֻבר במעי אמו: ביצת השרץ מרוקמת טהורה, וכמה הוא ריקומה, כדי שיראה שרץ מתוכה, ניקבה כל שהוא טמאה (תוספת' חול' ח כ). — ובסהמ"א: לא נגמרה ריקום הצורה אלא במדור התחתון (ערוך ערך רקם). שיוכל ליגע בריקום (רש"י, חול' סד., ד"ה וניקבה). מפרש במס' נדה בהמפלת מהו ריקומו של שפיר (הוא, בכורות מו., ד"ה מרוקם). — ° ובמשמ' העקרית: והתקינה לנר או ללפוף עליה החוט לריקום (רמב"ם, כלים יא ג). לפתח הכותלים בזהב או לעשות רקום זהב בבגדיו הנאים (ר"ש א"ת, שמונה פרקים להרמב"ם ה). דוקא תבנית ממש שהי' במשכן (אסורה), אבל צורתה ברקום או בדיו שרי (ריטב"א למס' ר"ה ב, לא:).