1, פ"י, שֹׁאֲבֹת, שְׁאֹב, שַׁאֲבִי, אֶשְׂאָב, תִּשְׁאַב, תִּשְׁאָב, יִשְׁאֲבוּ, יִשְׁאֲבוּן, — שָׁאַב מים, דלה מים, מן הבאר או הבור, schopfen; puiser; draw (water): ויברך הגמלים וכו' לעת ערב לעת צאת הַשֹּׁאֲבֹת ויאמר וכו' הנה אנכי נצב על עין המים ובנות אנשי העיר יצאה לִשְׁאֹב מים וכו' (בראש' כד יא-יג). ותכל להשקתו ותאמר גם לגמליך אֶשְׁאָב וכו' ותרץ עוד אל הבאר לִשְׁאֹב וַתִּשְׁאַב לכל גמליו (שם שם יט-כ). והיה העלמה היצאת לשְׁאֹב וכו' ואמרה אלי גם אתה שתה וגם לגמליך אֶשְׁאָב היא האשה אשר הכיח יי' לבן אדני וכו' והנה רבקה יצאה וכדה על שכמה ותרד העינה וַתִשְׁאָב וכו' (שם שם מג-מה). ויקבצו (כל ישראל) המצפתה וַיִּשְׁאֲבוּ מים וישפכו לפני יי' וכו' (ש"א ז ה-ו). המה עלים במעלה העיר והמה מצאו נערות יצאת לִשְׁאֹב מים (שם ט יא). ויבקעו שלשת הגברים במחנה פלשתים וַיִּשְׁאֲבוּ מים מבאר בית לחם אשר בשער (ש"ב כג יו, וכעין זה דהי"א יא יח). וּשְׁאַבְתֶּם מים בששון ממעני הישועה (ישע' יב ג). מי מצור שַׁאֲבִי לך (נחו' ג יד). וצמת והלכת אל הכלים ושתית מאשר יִשְׁאֲבוּן הנערים (רות ב ט). ועי' שֹׁאֵב, שֹׁאֶבֶת. — ובמגלות הגנוזות: וחבלי מות אפפו לאין פלט וילכו נחלי בליעל על כול אגפי [מ]יים אש אוכלת בכול שואביהם וכו' עד אפס כול שותיהם (מגלת ההודיות, מגלות גנוזות ב, סוקניק, מ). — ובתו"מ: היה תולש (את הטיט) ומשכו ממנו שלשה לוגין פסול ור"ש מכשיר מפני שלא נתכוון לשאוב (מקו' ב ו). מים שאובין ומי גשמים שנתערבו וכו' אם רוב מן הכשר כשר (שם ד ד). ג' מקואות בזה כ' סאה ובזה כ' סאה ובזה כ' סאה מים שאובין והשאוב מן הצד וכו' היה השאוב באמצע וכו' (שם ו ג). שני מקואות של ארבאים ארבעים, אחד שאוב ואחד כשר וכו' (תוספת' שם ב ט). יצאתי לשאוב מים דעתי על אמי, ללקט עצים דעתי על אמי (כתוב' כז:). — *שאבה הפתילה את השמן, שאבו הפרות, החטים, השעורים את ריח היין וכדו' במשמ' ינקו, ספגו אותו לתוכן, משכו אליהם2, einsaugen; absorber, to absorb: לא ימלא אדם את הקערה שמן ויתננה בצד הנר ויתן ראש הפתילה בתוכה בשביל שתהא שואבת (שבת ב ד). חבית שהיא מלאה פרות ונתונה לתוך המשקין וכו' ושאבו, כל ששאבו בכי יתן וכו' ר' נחמיא מטהר בקטניות שאין הקטנית שואבת (מכשיר' ג ב). ריאה שואבת כל מיני משקין (ברכ' סא.). ועמילן של טבחים וכו' פת תבואה שלא הביאה שליש שמניחה על פי קדירה ושואבת הזוהמא (פסח' מב:). — *ואבן שואבת3: גחזי וכו' מאי עבד, איכא דאמרי אבן שואבת תלה לחטאת ירבעם והעמידה בין שמים לארץ (סוטה מז., סנה' קז:). ויקח את עטרם מלכם מעל ראשו ומשקלה ככר זהב וכו' היכי מצי מנח ליה וכו' רבי יוסי ברבי חנינא אמר אבן שואבת היתה בה דהות דרא ליה (ע"ז מד.). — *ובהקבלה שאבה הנפש חיים, שאב האדם רוח הקדש, שאב ממון: למה נקרא שמה בית שואבה שמשם שואבים רוח הקודש (ריב"ל, ירוש' סוכ' ה א). הנשמה הזו ממלאה את כל הגוף ובשעה שאדם ישן היא עולה ושואבת לו חיים מלמעלן (בשם ר"מ, מד"ר בראש' יד). שנאב, שהיה שואב ממון (שם שם מב). — ובסהמ"א: ושואב ממקור האור בלי דלי, ופעל הכל בלי כלי (רשב"ג, כתר מלכות, אתה חכם, ביאליק-רבניצקי ב, 64). ושואבת הכבד זה הלחלוחית בגידים דקים ביותר וכו' ודומה מעשה הכבד בזו הלחלוחית מעשה אבן שואבת לברזל שמתחברת אליו (ר"י עקנין, אב' ב יג, 44). כמו כח האבן השואבת אשר תמשוך הברזל בלי טבע ובלי דבר (ר"י זבארה, שעשועים ט, דודזון, 104). כי טבע הגלגלים הסובבים אותה לשאוב הארץ אליהם כאבן תקומה (ר"מ אלשיך, איוב לח ה). — ואמר המשורר: שובי יחידתי לאל ועו' וגם דמעה לפניו שאבי (רשב"ג, מה לך יחידה, ביאליק-רבניצקי א, 14). ממעיני ישע יחידה תשאבי את מי ששוניך ומעדניך (רמב"ע, תבל תני, ברודי, קנב). בחדש אב אהי נכאב ואדאב ואשאב מי דמעי מכבדי (עמנואל, בתשרי, מחברת ט, הברמן, 73). — °ושאב אויר, נשם: גם הסעודה לפגרים להחליפם כח חלף אשר ישאב האויר וכל יגיעת כח (רסע"ג, על חוי הבלכי, דודזון, 70).

— נִפע', °נִשְׁאַב, — ששאבו אותו: וכלם בו שבים נחלים עם גבים וגם הנשאבים בנודות ודליים (ד"ה של יהודי מצרים וא"י ב, יעקב מַן, 22). ושתוף האור המתעורר וכו' תקר' צנור מפני שע"י נשאב השפע מן העליונה לתחתונה (עסיס רמונים ז א, כ.).

— פִע', °שִׁאֵב, — כמו קל במשמ' ספג ומשך אליו: חבית שהיא מלאה פירות שנתנה בתוך המשקין וכו' ושאבו הוכשרו, באלו משקין אמרו, במים וביין ובחומץ אבל שאר המשקין אין משאבין4 מן החרס כדי שיכשירו הפירות שבצידן (רמב"ם, טומאת אוכלין יד ו).

— הִפע', °הִשְׁאִיב, — השאיב מים וכדומה, נתן מים לשאב, ואף בהשאלה: מי מקוה וכו' כשרים להשאיב הכיור בתוכו, למלאות מהן ולתת לתוכו (רש"י, זבח' כב.). — ואמר הפיטן: טוב ברכות השאבתו (ינאי, אתה אומר, קרוב' בראש', זולאי, נא). ומרום גנז בו משאיב ציחי מים (רסע"ג, אכוין כליות, סדר יצירה, סדור רסע"ג, שצח). השאיבה מים בששון ממעני הישועה (קלונימוס, אדברה תחנונים, שחר' יוה"כ).