1, פ"ע, שָׁאָג, שָׁאַגְתִּי, שָׁאֲגוּ, שֹׁאֵג, שׁוֹאֵג, שֹׁאֲגִים, שָׁאֹג, יִשְׁאַג, יִשְׁאָג, יִשְׁאֲגוּ, יִשְׁאָגוּ, — שָׁאַג האריה, הכפיר, הלביא, צעק בקול גערה ורעם חזק, brüllen; rugir; to roar: והנה כפיר אריות שֹׁאֵג לקראתו (שפט' יד ה). עליו יִשְׁאֲגוּ כפירים נתנו קולם (ירמ' ב יה). יחדו ככפרים יִשְׁאָגוּ נערו כגורי אריות (שם נא לח).  קשר נביאיה בתוכה כארי שׁוֹאֵג טרף טרף (יחזק' כב כה). הֲיִשְׁאַג אריה ביער וטרף אין לו היתן כפיר קולו ממענתו בלתי אם לכד (עמו' ג ד). אריה שָׁאָג מי לא יירא אדני יי' דבר מי לא ינבא (שם שם ח). שריה בקרבה אריות שֹׁאֲגִים (צפנ' ג ג). פצו עלי פיהם אריה טרף וְשֹׁאֵג (תהל' כ יד). הכפירים שֹׁאֲגִים לטרף ולבקש מאל אכלם (שם קד כא). — ושאג האל בקול רעם, שאג קול הרעם: שאגה לו כלביא ושאג2 ככפירים וינהם ויאחז טרף ויפליט ואין מציל (ישע' ה כט). יי' ממרום יִשְׁאָג וממעון קדשו יתן קולו שָׁאֹג יִשְׁאַג על נוהו (ירמ' כה ל; ועי' יואל ד יו, עמו' א ב). אחרי יי' ילכו כאריה יִשְׁאָג כי הוא יִשְׁאַג ויחרדו בנים מים (הוש' יא י). אחריו יִשְׁאַג קול ירעם בקול גאונו (איו' לז ד). — ושאג האדם בקול כאריה, בכעס או בצער: נפוגתי ונדכיתי עד מאד שָׁאַגְתִּי מנהמת  לבי (תהל' לח ט). — ובתרועת נצחון: שָׁאֲגוּ צרריך בקרב מועדך שמו אותתם אתות (שם עד ד). — ובתו"מ: ועל כל משמר ומשמר יושב הקב"ה ושואג כארי ואומר אוי שהחרבתי את ביתי וכו' (רב יצחק בר שמואל בשם רב, ברכ' ג.). מיד כעס יהודה ושאג בקול גדול והלך קולו ארבע מאות פרסה עד ששמע חושים בן דן וקפץ ובא אצל יהודה ושאגו שניהם וביקשה ארץ מצרים ליהפך (מד"ר בראש' צג). — ואמר הפיטן: קהלות יעקב, רשומים בשמך, שואגים, תמוכים עליך (אם אני חומה, סדר הושענות). שואגי בקול ערב יחוד בקר וערב (משלם בר קלונימוס, אפיק רנן, יוצר ב פסח). שחר כהקרין והבקר אור שאגו בקול חזק ונאור (יוסף בר שלמה, אודך כי אנפת, יוצר שבת א חנכה). דוד שואג בקול יתן קול דברו סלחתי (אמנם כן, ערב' יוה"כ). חתני ברשפי גחל ושאג עלי כשחל ויחר עלי אפו (איך לזמר, זולת שבת איכ', מחז' איטל' א, קסד:). — ואמר המשורר: ראיתיך ואת תשאג כשחל והצמתה בשאגתך שחלים (ר"ש הנגיד, הלי תעש' בן תהלים, ששון, כג; שם, הברמן א, 23). ועם הבוערים תסכל ותבער ובראותך ארי תשאג והעת חמור תראה פתח פיך ותנער (רש"ט פלקירא, המבקש, יב).