פ"ע, שָׁאוּ, — היה ריק, עזוב ושמם, leer, verödet sein; être vide, désolé; to be void, deserted: עד אשר אם שָׁאוּ ערים מאין יושב ובתים מאין אדם (ישע' ו יא). — ובסמה"א: וכאשר חזרתי ובידי בקשתי, בקשתי אותו, והנה הבית ממנו שאה, והזקן עם אשתו כעוף דאה (ר"י חריזי, איתיאל ז). והחמשים נשלכים בכל מהלכים, והכנסיות שאות וישימום למשאות (ד"ה של יהודי מצרים וא"י ב, יעקב מַן, 39). — °ובמשמ' המתין וצִפה1: כי אני לך מקוה ומתאוה ושואה ומשתאה (הר"ג לר"א בן עטא, JQR NS 1, 2, 233). ועי' שָׁאוּי.

— נפע', תִּשָּׁאֶה, — נִשְׁאָה, — נעשה ריק ושמם: עד אשר אם שאו ערים מאין יושב ובתים מאין אדם והאדמה תִּשָּׁאָה2 שממה (ישע' ו יא). — ואמר המשורר: אבכה עלי בתי מידעי כי נשאו גם שממו מדור (רמב"ע, הענק ז, ברודי, שסט).

— הִפע', הַשְׁאוֹת, — השאה, הריק, השם, עשה עזוב ושמם: לְהַשְׁאוֹת3 גלים נצים ערים בצרות (ישע' לז כו). — ואמר הפיטן: רומה ה' בעזך זדים להשאות (שמעיה בר דוד, וארץ שפל רומי, קרוב' י טבת).

— הִתפ', מִשְׁתָּאֶה, — הִשְׁתָּאָה, עמד ריק ממחשבה, נטול חושים4, אבל לבו, השתומם, תהה ותמה, staunen; s'étonner; to be astonished: והאיש מִשְׁתָּאֶה לה מחריש לדעת ההצליח יי' דרכו אם לא (בראש' כד כא). — ובסהמ"א, גם במשמ' השתהה, המתין וצפה: ובמסכנות ישפל הגבר והאיש משתאה, ומת או נשבר או נשבה אין רואה (רש"ט פלקירא, המבקש, טז). — ואמר המשורר: נעם הכבוד בעין הדעת תראה ומבלי אבר אליו תדאה ותשאף עדיו ותשתאה בנשף בערב יום באישון לילה (רמב"ע, אותה, שעה"ש 80). כי אותות אלהי אראה אין עוד מלבדו, הוא עמי ואיך אשתאה כל רגע לחסדו (ראב"ע, שם אלי, איגר 61). ואלו תראה יפיה הנאה, יאבד לבך וישתאה (ר"י חריזי, תחכמוני ו, 72). — ואמר המליץ: לא יערך לכסיל אמת אם לבו בל ישתאה בה (ב"ז, ב"ס לו כג).