°, פיו"ע, — בז, בזה, verachten; mépriser; to despite: חיש מהרו את מבזה ושואט פחדו ובועט בדת הרצויה (ר"מ זכות, יסוד עולם, הוצ' ברלינר). אל תכון חכם וכו' ואל תקל זקן וכו' ואל תשאט בחור (אסף, ב סח ח-י). אל יקל המעט בעיניך כי שאט למצער בל תשיג ידו הרב (ב"ז, ב"ס ו ב). לשאט בנפש את המות ולהקל אכפו בעיניך הזאת יכבד עליך בן אדם (ר"ש בלוך, אוצה"ס ד, 261). 

— ואמר המשורר: יש עת אשר תשטום כעשו ותשאט כצפו (ר"ש הנגיד, בן הנשיאים, בן תהלים, הברמן א, 106). שבר שאטי שפר לאטי (רשב"ג, שזופי פליטי, ביאליק-רבניצקי ב, 221). חמדת ושאטת בתאותה לעטת הנפש החטאת (יצחק בן ראובן, פחדתי מיצרי, שעה"ש 58).