שָׁאֹט
°, ת"ז, — נתן לבוז, verächtlich; méprisable; contemptible, ואמר המליץ: אל תהלל איש בתאר פניו ולא תבוז אדם כי משחת מראהו כי מה שאט בעוף הדבורה1 ומה מתוק פריה (ב"ז, ב"ס יא ג).
1 [כך בן-זאב ע"פ הסורי: מטל דשיטא היא בעופא. אך במקור העברי: אליל בעוף דבורה.]