שְׁאָט

ש"ז, כנ' שָׁאטְךָ, – שאט נפש, שאט בנפש, בוז, בזיון1, Verachtung; mépris; contempt: יען מחאך יד ורקעך ברגל ותשמח בכל שָׁאטְךָ בנפש אל אדמת ישראל (יחזק' כה ו). יען עשות פלשתים בנקמה וינקמו נקם בִּשְׁאָט בנפש למשחית איבת עולם (שם שם יה). אם לא באש קנאתי דברתי על שארית הגוים ועל אדום כלא אשר נתנו את ארצי להם למורשה בשמחת כל לבב בִּשְׁאָט נפש למען מגרשה לבז (שם לו ה). – ובסהמ"א: רבים בשאט נפשם עצמו עיניהם מראות כבוד הדר גאונך (אסף ג כב יט). עד שנמצאו עוברים על גופי תורה להכעיס בשאט בנפש ביד רמה ואומרים שאין בזה עון (רמב"ם, עכו"ם ב ה). לא יחל דברו שלא יחלל הוא בעצמו דרך קלות ראש בשאט נפש (הוא, שבועות ו ב). אף על פי שהיה עובד עבודה זרה ועובר על מצוות התורה בשאט בנפש להכעיס לא נחתם גזר דינו אלא על שפיכות דמים (מדה"ג בראש' ט ה, מרגליות, קפג). ומה חלק מחליק לשון אשר בשאט נפש יגביה בפה חנף שפלים למרום בראש ספרו (ר"ש בלוך, שבילי עולם, הקד', 1). – ואמר המשורר: יבורך המרפא בשלומים שאט נפשו ושומר את לשונו (ר"ש הנגיד, בן משלי, יבורך המרפא, ששון, קפז; שם, אברמסון, 187). אך לא בשאט נפש כל זאת עשית, לא הכבדת לבך ערפך קשית (יל"ג, דרך בת עמי, כל שיריו א, 47). – ואמר המליץ: על קרועי בגדים בל תלעג ושאט נפשך על מר נפש (ב"ז, ב"ס יא ד). – °ובקצור שְׁאָט, ואמר הפיטן: רננו בטוב בכל שאט יראת יי' טהורה (רסע"ג, אנכי אש אוכלה, אזהר', סדור רסע"ג, רטז). וישמח בכל שאט כי הבין להתהפך באמר אמונה, רמיה כי יחליף אף גילת לו ורנן (הוא, אם לפי בחרך, תוכחה, שם, תד). – °ושאט לשון: והאריך בשאט לשון מאד נגד קדוש משכנו עליון (רי"א מודינה, ארי נוהם א, 4).



1 [כך בארו פעל זה רֹב המפרשים. ואמנם ברש"י, יחזק' כה ו) נאמר: לשון בזיון פותרין בו וכו' ואני אומר שאט לשון שאף (כך נכון, ולא שטף, כבדפוסים אחרים) גולוזמנ"ט (goulument, בליעה) בלע"ז ואולם במקום אחר (שם כח, כד) אומר גם רש"י: השאטים אותם הבוזים אותם, ועל כן נראה, שאין הדעה המובאת ב"ואני אומר" משל רש"י אלא משל יד מאֻחרת, ואין לדעת על סמך מה נאמרו הדברים.]

ערכים קשורים