ב. שָׁאַף
*, פיו"ע, — דרך ודרס ברגל1, zertreten; fouler aux pieds; to crush under the feet: שכל מי שיודע שחטא ומתפלל על החטא ומתירא ממנו וכו' שהקב"ה מוחל לו, וכל מי שהוא חוטא ושואפה2 ברגליו ומעבירה כנגד עיניו הקב"ה מבקשה הימנו (מדר' תהל' נא).
1 [עפ"י הבנה זו של א. שָׁאַף בכמה מקומות במקרא ועי' שׁוּף.]
2 [ושם בארמ': עקרבא דמית (נ"א רמת) לגמלא ושואפה בעוקבה.]