°, ש"ז, — מעשה השואף, שאיפה: איכה שאפת בשאפך1 לשלות ביד שוללים שלמיך (ר"א קליר, איכה אצת, קינ' ת"ב). שאט לשון שאף גולוזמנ"ט בלע"ז (רש"י2, יחזק' כה ו). השואפים על עפר ארץ, על עפר ארץ שהם הולכים עליהם כל שאפם וכל מחשבתם בראש דלים הוא (הוא, עמו' ב ז). ושתי הרוחות הומות ומשתוחחות אחת ככפיר בחרון אפו ואחת כחזיר בתאותו ושאפו (ראב"ע חי בן מקיץ, כהנא ב, 48).