שְׁבֻעָה, ש"נ, סמי' שְׁבוּעַת, שְׁבֻעַת, כנ' שְׁבֻעָתִי, שְׁבֻעָתֵךְ, שְׁבוּעָתוֹ, — אָלָה, חזוק דברי האדם ע"י קללה שתחול עליו אם אין דבריו נכונים1, גם בצרופים כגון נשבע שבועה, הקים את השבועה וכדו', Eidfluch. Schwur; serment; oath: ואם לא תאבה האשה ללכת אחריך ונקית מִשְּׁבֻעָתִי זאת (בראש' כד ח). איש כי ידר נדר ליי' או השבע שְׁבֻעָה לאסר אסר על נפשו ולא יחל דברו (במד' ל ג). כי מאהבת יי' אתכם ומשמרו את הַשְּׁבֻעָה אשר נשבע לאבתיכם הוציא יי' אתכם ביד חזקה (דבר' ז ח). ויאמרו אליה האנשים נקים אנחנו מִשְּׁבֻעָתֵךְ הזה אשר השבעתנו (יהוש' ב יז). זאת נעשה החיה אותם ולא יהיה עלינו קצף על הַשְּׁבוּעָה אשר נשבענו להם (שם ט כ). ויאמרו בני ישראל מי אשר לא עלה בקהל מכל שבטי ישראל אל יי' כי הַשְּׁבוּעָה הגדולה היתה לאשר לא עלה אל יי' המצפה מות יומת (שופט' כא ה). ויבא העם אל היער והנה הלך דבש ואין משיג ידו אל פיו כי ירא העם את הַשְּׁבֻעָה (ש"א יד כו). מקרה אחד לצדיק ולרשע וכו' כטוב כחטא הנשבע כאשר שְׁבוּעָה ירא (קהל' ט ב). וכל ישראל עכרו את תורתך וכו' ותתך עלינו האלה וְהַשְּׁבֻעָה אשר כתובה בתורת משה (דני' ט יא). —  ובטא נדר בשבועה: או נפש כי תשבע לבטא בשפתים וכו' לכל אשר יבטא האדם בִּשְׁבֻעָה (ויקר' ה ד). —  ואסר על נפשו בשבועה: ואם בית אישה נדרה או אסרה אסר על נפשה בִּשְׁבֻעָה (במד' ל יא). —  ובהשאלה, שבועה אשר נשבע האלהים: והקמתי את הַשְּׁבֻעָה אשר נשבעתי לאברהם אביך (בראש' כו ג).  כי מאהבת יי' אתכם ומשמרו את הַשְּׁבֻעָה אשר נשבע לאבתיכם הוציא יי' אתם ביד חזקה (דבר' ז ח). למען הקים את הַשְּׁבוּעָה אשר נשבעתי לאבותיכם לתת להם ארץ זבת חלב ודבש (ירמ' יא ה). זכר לעולם בריתו וכו' אשר כרת את אברהם וּשְׁבוּעָתוֹ לישחק (תהל' קה ח-ט; וכעין זה דהי"א יו יה-יו). —  ושבועת ה' שבועת אלהים, שבועה באלהים: שְׁבֻעַת יי' תהיה בין שניהם אם לא שלח ידו במלאכת רעהו (שמות כב י). ויחמל המלך על מפיבשת בן יהונתן בן שאול על שְׁבֻעַת יי' אשר בינתם (ש"ב כא ז). ומדוע לא שמרת את שְׁבֻעָת יי' (מ"א ב מג). אני פי מלך שמר ועל דברת שְׁבוּעַת אלהים (קהל' ח ב). —  ושבועת אסר, שבועה הבאה לחזק אסר: כל נדר וכל שְׁבֻעַת אסר לענת נפש אישה יקימנו ואישה יפרנו (במד' ל יד). —  ושבועת שקר: ואיש את רעהו אל תחשבו בלבבכם וּשְׁבֻעַת שקר אל תאהבו (זכר' ח יז). —  ובעל שבועה, בעל ברית, שהתחיב לחברו בשבועה: כי רבים ביהודה בעלי שְׁבוּעָה לו (לטוביה) (נחמ' ו יח). —  ושבועה, אלה ושבועה, שבועת אלה, במשמ' קללה שבשבועה: והשביע הכהן את האשה בִּשְׁבֻעַת האלה ואמר הכהן לאשה יתן יי' אותך לאלה וְלִשְׁבֻעָה בתוך עמך בתת יי' את ירכך נפלת ואת בטנך צבה (במד' ה כא). והנחתם שמכם לִשְׁבוּעָה לבחירי והמיתך אדני יי' (ישע' סה יה).2 —  ובתו"מ: כתב לה נדר ושבועה אין לי עליך אינו יכול להשביעה (כתוב' ט ה). הפוגמת כתובתה לא תפרע אלא בשבועה (שם שם ז). על מה היא אומרת אמן ואמן, אמן על האלה, אמן על השבועה (סוט' ב ה). היה חיב לחברו שבועה ואמר לו דור לי בחיי ראשך (סנה' ג ב). היו שניהן חשודין חזרה שבועה למקומה (ר' יוסי, שבוע' ז ד). ומה שבועה חמורה אין שבועה חלה על שבועה, נזירות קלה לא כל שכן (נדר' יח.). נשבעת ואמרת שאין אתה מביא מבול לעולם ומה אתה מערים על השבועה וכו' א"כ לא יצאתה ידי השבועה (ר' אחא, מד"ר בראש' לט). —  *וסוגי שבועה שונים, שבועת בטוי: שבועה שלא אוכל ככר זו וכו' זו היא שבועת בטוי (שבוע' ג ז). —  *שבועת דינין: שבועת הדינין3 הטענה שתי כסף וההודאה בשוה פרוטה (שבוע' ו א). —  *שבועת הסת: מנה לי בידך, אין לך בידי, פטור, אמר רב נחמן ומשביעין אותו שבועת היסת4 (שבוע' מ:). —  *שבועת מצוה בנגוד לשבועת הרשות: מה אם (שבועת) הרשות שאיני מושבע עליה מהר סיני הרי הוא חייב עליה, (שבועת) מצוה שהוא מושבע עליה מהר סיני אינו דין שיהא חייב עליה, אמרו לו לא אם אמרת בשבועת הרשות שכן עשה בה לאו כהן, תאמר בשבועת מצוה שלא עשה בה לאו כהן וכו' (שבוע' ג ו). — *שבועת עדות: שבועת העדות כיצד, אמר לשנים בואו והעידוני, שבועה שאין אנו יודעין לך עדות וכו' (שם ד ג). — *שבועת הפקדון: שבועת הפקדון כיצד, אמר לו תן פקדוני שיש לי בידך, שבועה שאין לך בידי וכו' (שם ה ב). — *שבועת שוא: איזו היא שבועת שוא, נשבע לשנות את הידוע לאדם, אמר על העמוד של אבן שהוא של זהב וכו' זו היא שבועת שוא (שם ג ח). —  *גלגול שבועה, הטלת שבועה על הנטען אעפ"י שאינו חיב בה מעקרו: מנין לגלגול שבועה מן התורה וכו' (קדוש' כז:).  עד היכן גלגול שבועה, א"ר יהודה אמר רב דא"ל (טוען לנטען) השבע לי שאין עבדי אתה (שם כח.). —  *וכנויים לשבועה: שבותה, שקוקה, נדר במותא הרי אלו כנוין לשבועה (נדר' א ב). —  *ובמקום הפעל נשבע אני ש, שבועה ש: שבועה שאתן לאיש פלוני ושלא אתן, שנתתי ושלא נתתי (שבוע' ג ה). שבועה שאיני יודע מה אתה סח (תוספת' ב"ק ז יג). אמר לעדים בואו והעידוני וכו' שבועה שלא נעידך הרי אלו פטורין עד שיאמרו שבועה שאין אנו יודעין לך עדות (שם שבוע' ב יב). — *ואף בלי ש: היו ה' ככרים ואמר שבועה (שלא אוכל) ה' ככרים האילו (ירוש' נדר' ב ג). —  *ובשבועה בשמוש זה: אומר אדם לחבירו, בשבועה שאני הולך ואוכל כך וכך במקום פלוני (מד"ר במד' כב). —  ובסהמ"א: אמרה לפניו (הארץ) רבש"ע תן לי שבועות ימינך שאין אתה תובע אותם מידי ונטה הקב"ה יד ימינו ונשבע לה וכו' שנאמר נטית ימינך תבלעמו ארץ ואין ימין אלא שבועה שנאמר נשבע ה' בימינו (פדר"א מב). כי מלת בחיי היא שבועה (עמנואל, מחב' כב, הברמן, 622). חמורה שבועת מבול שנכרתו עליה שבע בריתות (מדה"ג בראש' ט יב, מרגליות, קפה). ישבע לו שבועה חמורה בנק"ח או לפעמים בפתיחת א"ה וכדין שבועות השותפין (תקנות משנת שסז, פנקס ועד ארבע ארצות, היילפרין, 19).