1, ש"ז, סמי' שְׁבֻעַ, מ"ר שָׁבֻעִים, שָׁבֻעוֹת, סמי' שְׁבֻעוֹת, שְׁבֻעֹת, כנ' שָׁבֻעֹתֵיכֶם, מ"ז שְׁבֻעַיִם, — א) שבעה ימים רצופים, Woche; semaine; week: שבעה שָׁבֻעוֹת תספר לך מהחל חרמש בקמה תחל לספר שבעה שָׁבֻעוֹת (דבר' יו ט). — ושבוע ימים במשמ' זו: בימים ההם אני דניאל הייתי מתאבל שלשה שָׁבֻעִים ימים לחם חמדות לא אכלתי וכו' עד מלאת שלשת שָׁבֻעִים ימים (דנ' י ב-ג). — וביחוד שבעת ימי שמחה של הכלה שנכנסה לחפה: ויאמר לבן (ליעקב) לא יעשה כן במקומנו לתת הצעירה לפני הבכירה מלא שְׁבֻעַ זאת ונתנה לך גם את זאת וכו' ויעש יעקב כן וימלא שְׁבֻעֲ זאת ויתן לו את רחל בתו לו לאשה (בראש' כט כו-כח).2 — וחג (ה)שבועות, החג שחגגו אחרי שספרו שבעה שבועות ממועד קודם3: וחג שָׁׁבֻעֹת תעשה לך בכורי קציר חטים (שמות לד כב). שבעה שבעת תספר לך מהחל חרמש בקמה וכו' ועשית חג שָׁבֻעוֹת ליי' (דבר' יו ט-י). שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני יי' אלהיך וכו' בחג המצות ובחג הַשָּׁבֻעוֹת ובחג הסכות (שם שם יו). ובדבר יום ביום להעלות כמצות וכו' שלש פעמים בשנה בחג המצות ובחג הַשָּׁבֻעוֹת ובחג הסכות (דהי"ב ח יג). — ובלי חג, שבעות במשמ' זו: וביום הבכורים בהקריבכם מנחה חדשה ליי' בְּשָׁבֻעֹתֵיכֶם מקרא קדש יהיה לכם (במד' כח כו). — וחג שְׁבֻעוֹת ימים במשמ' חג שִׁבְעַת ימים, חג הפסח: בראשון בארבעה עשר יום לחדש יהיה לכם הפסח חג שְׁבֻעוֹת ימים4 מצות יאכל (יחזק' מה כא). — ב) במשמ' שבע שנים רצופות: שָׁבֻעִים שבעים נחתך על עמך ועל עיר קדשך לכלא הפשע ולחתם חטאות וכו' ותדע ותשכל מן מצא דבר להשיב ולבנות ירושלם עד משיח נגיד שָׁבֻעִים שבעה וְשָׁבֻעִים ששים ושנים תשוב ונבנתה רחוב וחרוץ וכו', ואחרי הַשָּׁבֻעִים ששים ושנים יכרת משיח ואין לו והעיר והקדש ישחית עם נגיד הבא וכו' והגביר ברית לרבים שָׁבוּעַ אחד וחצי הַשָּׁבוּעַ ישבית זבח ומנחה (דני' ט כד-כז). — ובתו"מ5 בפרט בצרוף שבוע הבן, חג וסעודה ביום השביעי להולד הילד6: כך היו חבורות שבירושלם נוהגות, אילו לסעודת אירוסין ואילו לסעודת נישואין, אילו לשבוע הבן ואילו ללקט עצמות (ר' אלע' בר' צדוק, תוספת' מגי' ד טו). שבוע הבן ולקוט עצמות שבוע הבן קודם לליקוט עצמות (שם שם). השולח סיבלונות לבית חמיו ואכל שם שבועי בנים או דברים אחרים מה שאכלו אכלו (שם ב"ב י י). ואומר על המוגמר אע"פ שאין מביאין את המוגמר אלא לאחר סעודה, ר' יהושע בן לוי אמר בשבוע הבן היא מתניתא הא בעל הבית בתוך ביתו לא (ירוש' ברכ' ו ו). מה סימן היה להן, קול מגרוס בעיר משתה שם משתה שם, אור הנר בברור חיל שבוע בן שבוע בן (שם כתוב' א ה; וכעין זה בבלי סנה' לב:). רב ושמואל ורב אסי איקלעו לבי שבוע הבן ואמרי לה לבי ישוע הבן (ב"ק פ.). ומיום שפשטה מלכות שגוזרת עלינו גזירות קשות וכו' ואין מנחת אותנו ליכנס לשבוע הבן ואמרי לה לישוע הבן דין הוא שנגזור על עצמנו שלא לישא אשה ולהוליד בנים (ב"ב ס:). — *ובמשמ' שבע שנים רצופות: מאימתי אוכלין פירות האילן בשביעית, הפגים משיזריחו וכו' בשאר שני שבוע חייב במעשרות (שביע' ד ז). קונם יין שאיני טועם וכו' שבוע זה, אסור בכל השבוע ושביעית שעברה ואם אמר יום אחד, שבת אחת, חדש אחד, שנה אחת, שבוע אחד אסור מיום ליום (נדר' ח א). המקבל שדה מחברו לשבוע אחת בשבע מאות זוז השביעית מן המנין (ב"מ ט י). שכיר שבת, שכיר חדש, שכיר שנה, שכיר שבוע יצא ביום גובה כל היום (שם שם יא). היו בודקין אותן בשבע חקירות באיזה שבוע באיזה חדש (סנה' ה א). סנהדרין ההורגת אחד בשבוע נקראת חובלנית (מכ' א י). אלו הם המים המכזבים, המכזבים אחד בשבוע (פרה ח ט). ומי האיש אשר בנה בית חדש וכו' ר' אלעזר אומ' אנשי שרון לא היו הולכין לבתיהן מפני שהן מחדשין אותן פעמים בשבוע (תוספת' סוט' ז יח). כל הצלמים אסורין וכו' מפני שהן נעבדין בכרך גדול שברומי פעמיים בשבוע (ר' חיי בר בא, ירוש' ע"ז ג א).