שְׁבָט

1, ש"ז, — שם החֹדש האחד עשר מן החדש שבו חל חג הפסח, החדש החמשי בשנה מן החדש שבו יחגו היהודים ראש השנה: ביום עשרים וארבעה לעשתי עשר חדש הוא חדש שְׁבָט בשנת שתים לדריוש (זכר' א ז). — ובתו"מ: באחד בשבט ראש השנה לאילן כדברי בית שמאי, בית הלל אומרים בחמשה עשר בו (ר"ה א א). ופירות הנטיעה זו אסורין עד חמשה עשר בשבט (תוספת' ר"ה א ח). חצי כסלו טבת וחצי שבט חורף, חצי שבט אדר וחצי ניסן קור (ר' שמעון בן אלעזר, שם תענ' א ז). לא אחד בשבט היה אלא ט"ו בשבט היה (רבינא, ר"ה יד:). ואלו הן שנים עשר חדשים בשנה, ניסן אייר וכו' שבט אדר (יצירה ה ב). — ובסהמ"א: ואם נולד בחודש שבט ששם מלאך ראש משמרתו שמזלו גבריאל ארור הוא מפיו ומפי כל משמרתו (חרם גדול בספר זכרונות ישן של וינה, בספר ברכת אברהם לכבוד ברלינר). — ואמר המשורר: שבט אל תאכל בו את התרדים וכו' (ראב"ע, שמעו נא, כהנא א, 183).



1 [מן האשור' שַׁבָטֻ, וגם בארמ' ובסור' שְׁבָטָא].

חיפוש במילון:
ערכים קשורים