ש"ז, שָׁבֶט, כנ' שִׁבְטְךָ, שִׁבְטֶךָ, שִׁבְטוֹ, מ"ר שְׁבָטִים, שִׁבְטֵי, שְׁבָטֶיךָ, שִׁבְְטֵיכֶם, שְׁבָטָיו, שְׁבָטֶיהָ, שִׁבְטֵיהֶם, — א) מַטֶּה, מקל, שוט של עץ או של ברזל שמכים וחובטים בו, Stock, Stab; bâton; stick staff: וכי יכה איש את עבדו או את אמתו בַּשֵּׁבֶט ומת תחת ידו (שמות כא כ). ויקח שלשה שְׁבָטִים בכפו ויתקעם בלב אבשלום (ש"ב יח יד). והוא הכה איש מצרי איש מראה וביד המצרי חנית וירד אליו בַּשָּׁבֶט (שם כג כא). כהניף שֵׁבֶט את מרימיו כהרים מטה לא עץ (ישע' י יה). אל תירא עמי ישב ציון מאשור בַּשֵּׁבֶט יככה ומטהו ישא עליך בדרך מצרים (שם שם כד). כי במטה יחבט קצח וכמן בַּשָּׁבֶט (שם כח כז). כי מקול יי' יחת אשור בַּשֵּׁבֶט יכה (שם ל לא). או נשיש שֵׁבֶט בני מאסת כל עץ (יחזק' כא יה). בַּשֵּׁבֶט יכו על הלחי את שפט ישראל (מיכ' ד יד). תרעם בְּשֵׁבֶט ברזל (תהל' ב ט). —  ובפרט שבט האב הרודה ומיסר את בנו, שבט מוסר: בשפתי נבון תמצא חכמה וְשֵׁבֶט לגו חסר לב (משלי י יג). חושך שִׁבְטוֹ  שונא בנו ואהבו שחרו מוסר (שם יג כד). אולת קשורה בלב נער שֵׁבֶט מוסר ירחיקנה ממנו (שם כב יה). אל תמנע מנער מוסר כי תכנו בַשֵּׁבֶט לא ימות (שם כג יג). שֵׁבֶט ותוכחת יתן חכמה (שם כט יה). —  ושל האל: ופקדתי בְשֵׁבֶט פשעם ובנגעים עונם (תהל' פט לג). יסר מעלי שִׁבְטוֹ ואמתו אל תבעתני (איו' ט לד). בתיהם שלום מפחד ולא שֵׁבֶט אלוה עליהם (שם כא ט). —  ובהשאלה, שבט אפו של האל: הוי אשור שֵׁבֶט אפי ומטה הוא בידם זעמי (ישע' י ה). —  ושבט פיו של מלך:  והכה ארץ בְּשֵׁבֶט פיו וברוח שפתיו ימית רשע (שם יא ד). —  בשבט אנשים, כדרך שבני אדם נוהגים לרדות את בניהם1: אני אהיה לו לאב והוא יהיה לי לבן אשר בהעותו והוכחתיו בְּשֵׁבֶט אנשים ובנגעי בני אדם (ש"ב ז יד). —  לְשֵׁבֶט בנגוד אל לְחָסֶד: אם לְשֵׁבֶט אם לארצו2 אם לחסד ימצאהו (איו' לז יג). — שבט הרשע: כי לא ינוח שֵׁבֶט הרשע3 על גורל הצדיקים למען לא ישלחו הצדיקים בעולתה ידיהם (תהל' קכה ג). —  וְשֵׁבֶט הרועה: רעה עמך בשבטך צאן נחלתך (מיכ' ז יד). יי' רעי וכו' שִׁבְטְךָ ומשענתך המה ינחמני (תהל' כג ד). —  וכאלו היה השבט מכה ורודה, בדמות בעל חיים: דרך כוכב מיעקב וקם שֵׁבֶט4 מישראל ומחץ פאתי מואב (במד' כד יז). — ושבט המונה הסופר והמודד המָעבר על מה שנמנה ונמדד: וכל מעשר בקר וצאן כל אשר יעבר תחת הַשָּׁבֶט העשירי יהיה קדש ליי' (ויקר' כז לב). והעברתי אתכם תחת הַשָּׁבֶט והבאתי אתכם במסרת הברית (יחזק' כ לז). —  ושבט עָבְרָה במשמ' זו: זורע עולה יקצור און וְשֵׁבֶט עברתו יכלה5 (משלי כב ח). אי הגבר ראה עני בְּשֵׁבֶט עברתו6 (איכ' ג א.). —  ב) כמו שַׁרְבִיט, במשמ' שבט המושל, שבט מלכות, Zepter; sceptre: לא יסור שֵׁבֶט מיהודה ומחקק מבין רגליו (בראש' מט י). ויהיו לה מטות עז אל שִׁבְטֵי משלים (יחזק' יט יא). ולא היה בה מטה עז שֵׁבֶט למשול (שם שם יד). כסאך אלהים עולם ועד שֵׁבֶט מישר שֵׁבֶט מלכותך (תהל' מה ז). תומך שבט, במשמ' מושל ומלך: והכרתי יושב מבקעת און ותומך שֵׁבֶט מבית עדן (עמו' א ה). —  מושך בשבט סופר, אוחז בשבט של פקידות גבוהה מטעם המלך: מני מכיר ירדו מחקקים ומזבולן משכים בְּשֵׁבֶט ספר (שפט' ה יד). —  ג) בהשאלה, בדמיון לחֹטר וענף היוצא מן העץ, חלק מן העם, המתיחס לאב אחד, אחד משבטי ישראל, כמו מַטֶּה בשמוש זה, Stamm; tribu; tribe: דן ידין עמו כאחד שִׁבְטֵי ישראל (בראש' מט יו).  כל אלה שִׁבְטֵי ישראל שנים עשר (שם שם כח).  ושתים עשרה מצבה לשנים עשר שִׁבְטֵי ישראל (שמות כד ד). פתוחי חותם איש על שמו תהיין לשנים עשר שָׁבֶט (שם כח כא). וירא את ישראל שכן לִשְׁבָטָיו (במד' כד ב).  ויתן להם משה לבני גד ולבני ראובן ולחצי שֵׁבֶט מנשה בן יוסף וכו' (שם לב לג). הבו לכם אנשים חכמים ונבנים וידעים לְשִׁבְטֵיכֶם וכו' ואקח את ראשי שִׁבְטֵיכֶם וכו' (דבר' א יג–יה). ואקח מכם שנים עשר אנשים איש לַשָּׁבֶט (שם שם כג). בעת ההוא הבדיל יי' את שֵׁבֶט הלוי לשאת את ארון ברית יי' (שם י ח). כי אם במקום אשר יבחר יי' באחד שְׁבָטֶיךָ שם תעלה עלתיך (שם יב יד). לא יהיה לכהנים הלוים כל שֵׁבֶט לוי חלק ונחלה עם ישראל (שם יח א). אתם נצבים היום כלכם לפני יי' אלהיכם ראשיכם שִׁבְטֵיכֶם זקניכם ושטריכם כל איש ישראל (שם כט ט). פן יש בכם איש או אשה או משפחה או שֵׁבֶט אשר לבבו פנה היום מעם יי' אלהינו (שם שם יז). ונקרבתם בבקר לְשִׁבְטֵיכֶם והיה הַשֵּׁבֶט אשר ילכדנו יי' יקרב למשפחות (יהוש' ז יד). ויותרו בבני ישראל אשר לא חלקו את נחלתם שבעה שְׁבָטִים (שם יח ב). הטוב היותך כהן לבית איש אחד או היותך כהן לְשֵׁבֶט ולמשפחה בישראל (שפט' יח יט). הלא בן ימני אנכי מקטני שִׁבְטֵי ישראל (ש"א ט כא). הלא אם קטן אתה בעיניך ראש שִׁבְטֵי ישראל אתה (שם יה יז). רק את כל הממלכה במקור נדפס 'המלאכה'. לא אקרע שֵׁבֶט אחד אתן לבנך (מ"א יא יג). ולקחתי המלוכה מיד בנו ונתתיה לך את עשרת הַשְּׁבָטִים (שם שם לה). בְּשִׁבְטֵי ישראל הודעתי נאמנה (הוש' ה ט). וימאס באהל יוסף וּבְשֵׁבֶט אפרים לא בחר ויבחר את שֵׁבֶט יהודה את הר ציון אשר אהב (תהל' עח סז–סח). ששם עלו שְׁבָטִים שִׁבְטֵי יה עדות לישראל להדות לשם יי' (שם קכב ד).  אלה שרי שִׁבְטֵי ישראל (דהי"א כז כב). ויקהל דויד את כל שרי ישראל שרי הַשְּׁבָטִים ושרי המחלקות וכו' (שם כח א)7. —  ושבטי עמים אחרים: התעו את מצרים פנת שְׁבָטֶיהָ (ישע' יט יג). —  וגם במשמ' משפחה שבשבט: אל תכריתו את שֵׁבֶט משפחת הקהתי מתוך הלוים (במד' ד יח). וישלחו שבטי ישראל בכל שִׁבְטֵי בנימן (שפט' כ יב).  ומשפחתי הצערה מכל משפחות שִׁבְטֵי בנימן (ש"א ט כא).  —  וככנוי לכל עם ישראל: לא כאלה חלק יעקב כי יוצר הכל הוא וישראל שֵׁבֶט8 נחלתו (ירמ' י יו, ומעין זה שם נא יט). —  ואמר בן סירא: עד יוריש שבט זדון ומטה רשע גוע יגדע (ב"ס גני' לב כג). ויציבה לשבטים לחלק לשנים עשר (שם מד כג). — ובתו"מ: ועמהן כהנים ולוים וכל מי שטעה בשבטו9 (תענ' ד ה). לא השבט (שביד המונה) קדשו (את מעשר הבהמה), ומה אלו טעה והניח את השבט על שמיני ועל שנים עשר שמא עשה כלום, אלא כתוב שקדש את העשירי הוא קדש התשיעי ואת אחד עשר (נזיר ה ג). ששה שבטים עלו לראש הר גריזים וששה שבטים עלו לראש הר עיבל (סוט' ז ה). אין דנין לא את השבט ולא את נביא השקר ולא את כהן גדול אלא ע"פ בי"ד שבעים ואחד (סנה' א ה). עשרת השבטים אינן עתידין לחזור (ר"ע, שם י ג). מה היום מאפיל ומאיר, אף עשרת השבטים שאפל להן כך עתיד להאיר להן (ר' אליעזר, שם שם). הורו בית דין של אחד מן השבטים ועשה אותו השבט על פיהם אותו השבט הוא חייב ושאר כל השבטים פטורין (ר' יהודה, הורי' א ה)  כונסן לדיר וכו' ומונה בשבט א ב ג ד וכו' והיוצא עשירי סוקרו בסיקרא ואומר הרי זה מעשר (בכורות ט ז). אברהם הוליד את ישמעאל, יצחק הוליד את עשיו, יעקב הוליד יב שבטים10 שלא היה בהן שום דופי (ר' אבא בר כהנא, שבת קמו.). האספו מעשרת השבטים והקבצו לשבט יהודה ובנימין, צוה אותן להיות נוהגין בשבט יהודה ובנימין בכבוד (ר' אבון, מד"ר בראש' צח). זה שבטו של לוי שהם יושבים ומקוים לחסדו של הקב"ה (שם במד' ה). ושבט של אש בידו ופרוכת פרושה לפניו וכו' (פדר"א ד). —  ואמר המשורר:  שבט בני או כוס עליכם עברה אל תשכרו בה עוד ואל תתערו (רשב"ג, בימי יקותיאל, ב"ר א, 59). —  ואמר המליץ: כמו תראינה עינינו דמות עם רב משוטטים לשבט או לחסד (מפו, אהבת ציון ח).