1, ש"ז, סמי' שְׁבִיב, – להבה, לשון אש, קרן אור, Flamme, Strahl; flamme, rayon; flame, ray: גם אור רשעים ידעך ולא יגה שְׁבִיב אשו (איוב יח ה). – ואמר בן סירא: אל תצלה בגחלת רשע פן תבער בשביב אשו (ב"ס גני' ח י). ויירא יי' ויתאנף ויכלם בחרון אפו ויברא להם אות ויאכלם בשביב אשו (שם שם מה יט). ותשוט בשביבי להוב (מגלת ההודיות, מגי' גנו' ב, סוקניק, מ). – ובסהמ"א: ואחרי הגבול הזה אש אוכלה וכו' להביה כחרבים ושביביה ככוכבים (ראב"ע, אגרת חי בן מקיץ, כהנא ב, 49). ויעבירני אל המדורה וארא הלהבים לפנינו משקים, והשביבים סביבותינו דולקים, והרשפים אותנו מקיפים (שם שם, 50). ותפיל רפאים, ותקים רפאים, בניבים, מיקוד להב חצובים, וממקור עדן שאובים, פעם יפיצו שביבים, ופעם יטיפו רביבים (ר"י חריזי, תחכמוני, הקד', 9). וכשמוע העם ניבו, התקבצו כלם סביבו, לקדוח להם שביבו, ולהרעיף עליהם רביבו (שם יח, 178). ונחלי רביבו, וגחלי שביבו, כל זה שכחתם, ודרך אחרת לקחתם (שם כז, 238). והשביבים העוברים בגופים הזכים אל המעיין אליו או שיהיו ישרים או מתעקלים וכו' ונאמר כי השביבים הישרים הם אשר כשיצאו מהראות הם נמשכים על יושר וכו' (רש"ט פלקירא, ראשית חכמה ו ג, 44). ומהם תחבולות במלאכת המראות ובעמידת מהמראות אל המקומות אשר ישיבו השביבים כשיעקלו אותם וכו' ומזה יעמוד האדם על מראה ממיני המראות אשר ישיבו שביבי השמש אל גופים אחרים (שם ו ז, 48). ושיר לבוראנו חידשנו שלא כיבה אורנו ולא הדעיך שביבנו (ד"ה של יהודי מצרים וא"י ב, יעקב מַן, 218). עושו ובואו כל החושקים מסביב, וכבו מלבי אש ושביב (עמנואל, מחב' ג, הברמן, 103). – ואמר הפיטן: אשרי עין ראתה קיר היכל החביב, והכבוד מחופף כקרן נוגה ושביב (יוסי בן יוסי, אשרי עין, מוסף יוה"כ). למעלה שביבים תלהט ולמטה רשפים תלחך (ינאי, קרוב' שמות, זולאי, עז). אשר אימתך בישביבי אש (הוא, אשר אימתך, קרוב' ימים נוראים, שם שלג). – ואמר המשורר: ושובים ושבבים בפתרונם שוים ופשרו כשביבים לאש הכיורים (דונש, לדורש החכמות, תשו' דונש על מנחם, 4). ידידי שעו מני אמרר בבכיתי ואולי שביב לבי אכבה בדמעתי (רשב"ג, ידידי שעו ברודי, 26). אבניו משביב לבי שרופות (ר"י הלוי, יפי קול, זמורה ב, 58). נחנו הרוגי אש שביב יופי (ראב"ע, שור כי בנות, כהנא א, 85).