* 1, פיו"ע, — רדד וישר בשבט, בקולמוס וכדו', glattstreichen; aplanir; to level: השובט והמדקדק על גבי אריג כל שהוא הרי זה חייב (תוספת' שבת ח ב). שנים אוחזין במלגז ולוגזין בכרכר ושובטין בקולמוס וכותבין בקנה וכו' (שם שם ט י). השובט והמקטקט על האריג הרי זה חייב (ירוש' שם יב). שובט הרי הוא בכלל מיסך (בבלי שם צז:). — ובסהמ"א: כוכבא דשביט פי' הכוכב הנראה בשמים ינתר ממקום למקום כמו שובט בשבט ומוריד השבט על המקום שמכה בו (ערוך, ערך ככב). יש לאורגים עץ או עצם שראשו חד ונקרא כרכר וכו' מעבירו על השתי כשהוא מתוח לפניו ושובט בו החוטין (שם ערך כרכר). — ובינ' פָעוּ', °שָׁבוּט, מֻכה בשבט, ואמר הפיטן: פגיעת נגעי תוכחותיך שבוטים פזורים פרודים ובגוים עבוטים (שלמה הבבלי, אין מי יקרא, סליח' יום א). שבוטיך לבוטיך למו למסרת עצרה, תמיד חין ותפלה להקדים לצרה (אליה בן שמעיה, אלהי בשתי, סליח' ב עשי"ת).