שַׁבְטוּט
*, ש"ז, — שבט רך, נצר רך מעץ זית, Zweiglein; ramuscule; sprig: ותבא אליו היונה וכו' מהיכן הביאה אותו, ר' אבא בר כהנא אמר משבטוטין1 שבא"י הביאה אותו (מד"ר בראש' לג ומעין זה שם ויקר' לא ושם שה"ש, הנך יפה).
1 [גרסה זו, המקֻימת ע"י כתבי יד והערוך, נראית כנכונה, ולא שבשובין (כלשון שבשתא במשמ' שריג הגפן) שבדפוסים, כי על עץ זית מדֻבר כאן ולא על זמורות הגפן. וכן יש לדחות את הגרסאות שבשטין, שמטוטין, שבטיטין, שבוטין המובאות ע"י תיאודור בהוצאתו, שנולדו כנראה בטעות הכתב או המבטא מן שבטוטין.]